כולם מדוכאים בגיל ההתבגרות או שהרוב בסדר?

כל אחד חווה סוג של דיכאון בגיל הזה כי הוא בעייתי ומפוצץ בשטויות

כל אחד והרגשות שמתבטאים אצלו ברגעים כאלה

יש רגשות משתנים במהירות אבל אני לפחות לא חווה דיכאון

לא, ממש לא כולם. אין כזה דבר 'בסדר', זה כל אחד ואיך שהוא חווה את הדברים. יש כאלה שקשה להם יותר מהרבה בחינות ויש כאלה שקל להם. זה שונה אצל כל אחד וגם מצבי הרוח וההורמונים.

שואל השאלה:
הכוונה היא מבחינה נפשית, אם רק חלק מרגישים מדוכאים או שהרוב מצליחים להתמודד עם מה שנופל עליהם/מה שלא נופל עליהם, כי אם רוב הנערים חווים דיכאון אז זה כבר נחשב לנורמלי

יש הבדל אם יש לנערים דיכאון מההורמונים וגיל ההתבגרות זה רגיל אבל יש כאלה עם דיכאון קליני שזה בככל לא בסדר וצריך לטפל בזה (כמובן שגם בשאר אבל כאילו זה פחות נורמלי כביכול) גם יש הרבה שאומרים שהם בדיכאון ולא באמת בדיכאון זה מחלה ולא רגש ולא כולם מודעים לזה