מה עדיף להיות, גאונה או חברותית?

אני ממש לא מסתדרת במסגרות ורוצה לנשור מבית הספר, לא טוב לי שם, לא מאתגר אותי ובית ספר מדכא את היצירתיות שלי. יש לי זיכרון צילומי מטורף ואני מסוגלת לזכור 100 מילים חדשות ב3 דקות. אני לומדת למבחן בגרות רק שעתיים שלוש וזוכרת הכל, ולמבחנים קטנים רק חצי שעה-שעה. לדוגמה, נשרתי ממתמטיקה כל התיכון ורק לקראת בגרות למדתי חומר שכולם למדו ב3 שנים, ביום אחד. וקיבלתי ציון 70 בבגרות. וגם יש לי כבר כמה פטנטים והמצאות בשרוול שהתחלתי לפתח ולעבוד עליהן. כולם אומרים לי שאני חכמה אבל מצד שני יש לי בעיות חברתיות ואני גרועה ביחסים אישיים, אולי בגלל שאני משפרת רק יכולות שכליות ולא חברתיות? כדאי לי לוותר על ה'גאונות' או איך שלא קוראים לזה, ולהיות יותר מקובלת בחברה? ממש רע לי חברתית, וגם עברתי חרם יותר מפעם אחת. כולם רק מחמיאים לי שאני חכמה אבל מה זה נותן לי? אני מרגישה שזה רק עושה לי רע וחיים קשים... מה הייתם בוחרים במקומי?