אוקיי אז ככה, דבר ראשון חשוב לי להבהיר שאני לא כותבת בשביל ליצר ריגשי, בכלל לא.

אוקיי אז ככה, דבר ראשון חשוב לי להבהיר שאני לא כותבת בשביל ליצר ריגשי, בכלל לא. אני כותבת בגלל שזה לא דבר שקרה רק לי ואני רוצה שיותר אנשים יהיו חשופים למקרים כאלה.


הכל התחיל בכיתה ז, הייתי ילדה תמימה כזאתי. למדתי בבית ספר לא מאוד מוכר ולכן לא ממש ידעתי איך מתנהלים ילדים בגילי. הייתי מתלבשת פרובוקטיבי בגלל שבבית הספר שלי היה מותר להתלבש איך שבא לא היה סמל בית ספר או משהו בסגנון.
התחלתי לדבר אם ילדים גם לא מהבית ספר שלי ומפה לשם, לא משנה בכלל איך כי גם אני לא בטוחה בזה פורסמו תמונות שלי.
תמונות שלא ממש בלשון המעטה הייתי רוצה שכמות גדולה של ילדים יראו אותם.
דברים שלי ושל עצמי...
בהתחלה לא הבנתי את המשמעות של זה, הייתי רגועה יחסית.
גם אם פה ושם שמעתי דברים על זה אמרתי לעצמי שהכל יהיה בסדר ושישכחו מזה מהר.
לאט לאט ילדים שהיו חברים טובים שלי שלחו לי הודעות "אני לא רוצה קשר איתך" , "את רצינית?" ,והתחלתי לאבד יותר ויותר אנשים.
הייתי בוכה כמעט כל לילה, לא באמת ידעתי מה לעשות אם עצמי.
נתקלתי הרבה שמות גני "שרמ*טה" , "ז*נה" , " מנסה לגרום לבנים לרצות אותה בגלל הגוף שלה" ועוד דברים שהיה להם קל להגיד עליי, אפילו ילדים שאני לא מכירה.
זה הגיע למצבים של איומים של בנות שיבואו להרביץ לי ועוד ניסיות של בנים להכיר אותי "ולהזרים אותי" שבכלל לא ידעתי מזה בשלב הזה. לאט לאט יותר אנשים ראו את התמונה הזאת והתמונה עברה מילד לילדה ולא באמת היה לי מה לעשות. אני רק זוכרת שהייתי בוכה, שומעת שירים, לא רציתי לצאת מהחדר. יותר מפעם אחת פשוט התנקתי מהעולם,לא רציתי לראות את ההודעות ששולחים לי.. לא רציתי להתמודד כי בכלל לא ידעתי איך. לא שיתפתי אף אחד בזה.... אף מבוגר בעיקר. היה יותר קל לאנשים להסיט נגדי אנשים והרגשתי כאילו הרבה אנשים יודעים עליי יותר מאשר אני יודעת עליהם.
החיים שלי התהפכו בשנייה אחת לקצה השני בלי הודעה מוקדמת.
יש הרבה ילדים שיודעים מי זה ושונאים אותי, יש ילדים שמקללים אותי, וכשילדים היו באים לשאול אותי על זה לא הייתי עונה. הייתי מתביישת כל כך... אני רקק רוצה להעביר מסר אחד, לא משנה איזה תמונה,הודעה,וכל דבר שאתם שולחים אם זה בוואצפ באינסטגרם או בכל רשת חברתית אחרת.
לכל דבר כזה יש תיעוד אז תחשבו טוב טוב.