למה אומרים למי שכותב את דעת תורה כאילו מדבור בדעתו האישית? דעה אישית אמורה דעה שלא קשורה לתורה.

כי המון פעמים יש אנשים שחושבים שהם כותבים דעת תודה אך במציאות הם לא למדו כמו שצריך ולכן מה שהם כתבו הוא לא באמת דעת תורה.

אתה מתכוון ,מי שאומר על התורה כל מיני דברים?

שואל השאלה:
אנונימית, הוא מתייחס לתורה כמו לדעה אישית של הבן אדם.

שואל השאלה:
חולת מוזיקה!, אני מסכים שמה שכתבת שזה יכול לקרות במציאות, אבל זה לא המקרה שעליו אני מדבר. פשוט יש אנשים בגלל שהם לא מאמינים בתורה, רחמנא ליצלן, - אז הם מתייחסים לאומר דעת התורה - כאילו מדובר בדעתו האישית. בכל אופן, זה לא שייך, כי לולא דעת תורה - אין סיבה שיאמין יסבוא את מה שהוא סובר, ולכן לא מדובר בדעה אישית.

משמעות "דעת תורה", היא היכולת להבין את רצון התורה גם איפה שזה לא כתוב בפירוש.
אדם שלמד שנים רבות תורה, יכול להבין מה " דרך החשיבה" של התורה.
כך הוא יכול לענות מה דעת התורה, גם איפה שזה לא כתוב (אם כי חשוב שיביא מקור מהתורה או מחכמינו ז"ל לדעתו).

משמעות "נגיעה" היא. כי "דעת תורה" יכולה להישמע, רק ממי שמבטל את דעתו האישית. אם הוא מערבב את דעתו האישית, או רגש אישי, בודאי אם הוא מושפע מתאווה פוליטיקה ולחצים שונים.
דעתו אינה "דעת תורה", אלא דעה שלו.
חמור מכך. הוא טוען כי דעתו האישית היא דעת תורה, זו הטעיה חמורה.
לכן, יתכן ורב יואשם ב"נגיעה בדבר".
כלומר, מאחר ופיתרון השאלה ישפיע עליו. סביר שהוא מערב את דעתו האישית.
לכן אין זו " דעת תורה", אלא הטעיה.

טיעון זה (של "נגיעה בדבר"), אינו טיעון תקף (עיין ספר אמונה וביטחון).
כי כשבאים לרב או שופט, אנו מניחים שהוא מניח את דעותיו האישיות בצד, ופוסק בכינות.
אם יש הוכחה כי רב נכנע ללחץ פוליטי, או בעצמו לא מקיים את דברי התורה.
זו ראיה ש" נגיעה" משפיעה עליו.
במקרה זה, חובת הראיה על הרב.

פשוט מאוד - כתבי הקודש של היהודים נכתבו על ידי בני אדם, אין להם שום הוכחות לגבי כל מה שקשור בקיומו של אלוהים, ולכן כל מי שמביע דעה הלקוחה מתוך אותם כתבים, מביע את דעתו האישית. אמנם נכון, דעתו האישית הושפעה מהכתבים, אך זו בחירה שלו, ועל כן דעתו.

"רודף האמת". לדבריך, גם שופט שפועל על פי חוקים ו" רוח החוק" ו"פרשנות לחוק", דעתו היא דעתו האישית.
ניתן להסיק מדבריך כי אינך מאמין במערכת משפט מקצועית/ אובייקטיבית?

לא כל בן אדם יכול לקבוע דברים ודעות.
תחשוב שכל אחד מפרש את התורה לפי דעתו האישית,זה יפצל ויעשה הרבה תורות...

אם הבנתי את השאלה בכלל

ההשוואה לשופט היא טיפשית. השופט לא נשען על ספר חוקים עתיק, שאסור לגעת בו, אלא על חוקי המדינה שנקבעים ע"י הכנסת, וניתנים לעדכון, תיקון, שינוי וביטול. מקור החוק ברור, יש פחות מקום לפרשנות, ועדיין רואים מקרים שבהם שופטים שונים פוסקים אחרת.

"רודף האמת"
ציינת שיש מקרים ובהם כל שופט פוסק אחרת.
במקרים אלו, בהכרח אחד מהם טועה?.

כנראה שכן, שופט יכול לטעות. אבל הטענה שלי היא שזה לא קורה הרבה, וקורה בגלל שכל חוק יכול להיות נתון לפרשנות מסוימת כאשר נתקלים במקרה ספציפי מסוים. החוק נוסח על מנת לייצג רעיון, ולא תמיד הניסוח תואם ב 100% לרעיון, או למקרה הספציפי שמובא בפני השופט. כלומר השופט הוא מקצועי ואובייקטיבי, אך לפעמים האנושיות שלו (ושל כולנו) יכולה לגרום לו לטעות. לכן במערכת המשפט ניתן לערער על פסקי דין, ובבתי משפט גבוהים ישנו צוות שופטים ולא אחד. כלומר המערכת לומדת "לתקן" את הבאגים שלה, כשגם החוק עצמו הוא אחד מהפרמטרים ובהחלט יכול להשתנות עם הזמן. לכן טענתי שההשוואה בין שופט למאמין והתנ"ך לספר החוקים המדינתי, היא שגויה. התנ"ך לא יכול להתעדכן, ונתקענו עם ספר חוקים עתיק שלא עומד ברמות המוסר של ימינו. ולכן כל דתי/מאמין, משתמש בדעתו האישית על מנת לפרש את התנ"ך, ובהתאם אליה מקיים או לא מקיים מצוות וחוקים מסוימים. האחד מתעלם מהציווי "לא תגנוב", ואחרים בוחרים בו שוב לאותו תפקיד בו גנב. אחר מתעלם מהציווי להרוג מקיימי משכב זכר. שלישי בוחר לצום ביום כיפור אך לא לשמור שבת. לכולם יש תירוצים למה הם בוחרים להתעלם, אבל העובדה היא שכל אחד פועל עפ"י דעתו ולא עפ"י הכתוב, מכיוון שהכתוב יכול להתפרש במיליון דרכים (או לפחות 70). אז נשאלת השאלה איך ייתכן שחוקים הנכתבים ע"י אדם ניתנים למעט מאוד פרשנות, אבל חוקים שנכתבים ע"י האלוהים ניתנים לפרשנות גבוהה, מה שכמובן מראה שהם נכתבו ע"י האדם העתיק ולא ע"י אלוהים. אז אם מקור החוק אינו ברור, אין לו ביסוס ראייתי או עובדתי, ואין לו תמיכה מוסרית - ברור שכל מי שעדיין מנכס לעצמו דברים מהתנ"ך עושה זאת עפ"י דעתו. לטוב ולרע, אבל על פי דעתו.

"רודף האמת"
עם רוב דבריך אני מסכים, אך לא עם המסקנה.
לדעתי חוקי אלוהים בתנך, לא ניתנים לפרשנות רחבה.
הרי הם נתנו לתרבות פרימיטיבית, הם היו צריכים להיות די פשוטים ומובנים.
אם כי, רמת התחכום הספרותי, כן יכולה להיות גבוהה.
אבל מאחר והיהדות עשתה אותנו ליהודים, לא פחות ממה שהיהודים עשו את היהדות.
היהדות משתנה עם הזמן.
עדיין, אנחנו מעבירים מסר. לא בהכרח מקיימים אותו. הרי בתנך עצמו מפורש, כי מעטות התקופות בהן קיימנו את התורה כראוי.
נכונים דבריך שלכל אחד יש תירוצים.
יש כאלה שיגידו "האמת קשה".
אני מעדיף לחשוב, שהערכים והמסר הם החשובים.
החוקים נועדו להסדיר תרבות פרימיטיבית.
אך האם אנו צריכים שהם יסדירו גם את התרבות שלנו?.
עובדה וחז"ל הסדירו את מעמד האשה, במקומות רבים שהתורה לא טרחה לעשות זאת " תקנת האשה "תקנת הציבור" וכו'.
המסר של החוקים, כן צריך ללוות אותנו.

לגבי חוקי הענישה. יש לי ראיות טובות כי מדובר ב"ענישה מירבית". אבל אין לי ראיות חזקות לזה.
בכל אופן, תמיד דבר אלוהים חזק מהמוסר.
כי המוסר הוא המצאה חברתית שנתונה לשינויים.
דבר אלוהים, הוא אמת אבסולוטית.
אבל מה מכריח אותי להניח שקבצי החוק שהוכנסו לתנך, הוכתבו מאלוהים כאמת אבסולוטית?.
אני מקבל את המסר בלבד כאלוהי- לא משתנה.
מי שמבין את המסרים והערכים ונאמן להם.
דעתו "דעת תורה".

"הרי הם נתנו לתרבות פרימיטיבית, הם היו צריכים להיות די פשוטים ומובנים." - למה? התרבות הייתה פרימיטיבית, לא השכל האנושי. אתה באמת חושב שאם אלוהים היה מכניס דיבר 11 "לא תאנוס", פה כבר הייתה מגבלה של הבנה ואנשים לא היו יודעים כיצד להתנהג? לא רק זה, הוא במקום זאת קבע שנאנסת היא האשמה באונס אם לא צעקה, ואם הייתה רווקה היא תתחתן עם האנס שלה? תחשוב שוב.

שואל השאלה:
אחד מההבדלים שבין אדם לבין אלוקים שהאדם לא תמיד מודע כיצד יפרשו את דבריו ואלוקים כן. זה אומר שאם יש בתורה דברים שניתן לפרש אותם (באופן לגיטימי, כמובן, שאינו סותר את הכתוב ממקום אחר) באופן כזה או אחר - זה אומר שאלוקים עשה את זה בכוונת תחילה על מנת להגדיל את התורה ולהאדירה. שיש 70 פנים לתורה - רואים את היופי שבה.

יחד עם זאת, הלכה לעמשה אמורה להיות אחידה (בזמן שיש סנהדרין) על מנת לצמנוע את המחלוקות בישראל. זאת הסיבה שהקב"ה צוה "אחרי רבים להטו" (שמות כג, ב). כלומר, רואים פה מפורש מתוך התורה עצמה שיתכן שיהיה דעות ולכאן לכאון וצריך לפסוק את ההלכה למעשה דעת הרוב.

רודף האמת
בתרבות העבר, נאנסת הייתה נרצחת לרוב (בגלל כבוד המשפחה), וגם האונס (כמו שכם בן חמור).
החוק בא להסדיר את הנושא, מהמקום הנ"ל.וְלַנַּעֲרָ(ה) לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ(ה) חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה.
אם הנערה מאורסת, ושתפה פעולה, היא אכן חייבת מיתה.
שלמות התא המשפחתי וטוהר היחס, הינם מרכיבים חשובים במוסר התורה (שלחלוטין לא חייב להיות המוסר שלנו).
אני מניח, כי מדובר ב"ענישה מירבית", שלא יושמה בדר"כ (כמו שהענישה בחוקי חמורבי לא יושמה לרוב, ובתנך לא נזכרו כמעט מקרי ענישה בפועל, רק כשהייתה תופעה רחבה שרצו לעקור).
במקרה ולא הייתה מאורסת. הנאנסת לא חייבת להנשא לאונס. הוא חייב לישא אותה.
כי בתרבות אז, היא הייתה נשארת רווקה כל החיים. או נאלצת להינשא לבעל מום.
הרבה דברים יכולים להשמע היום מקוממים בתורה.
אבל בתרבות המערב, בדירוג הערכים שלנו, זכות האדם כאינדבדואל, ממוקמת למעלה.
דירוג הערכים בתורה, שונה בהחלט.

רשפיה, כוונתך לא ברורה לי. מה זה משנה מה הייתה התרבות באותה תקופה? אתה בעצם מצדיק אותי, כי אם היום אנחנו מבינים שהמוסר התנ"כי אינו גבוה, אז אנחנו קובעים מהו המוסר ולא התורה. לכן, כל דבר שמישהו כן לוקח מהתורה, הוא לוקח על דעת עצמו. לכן כל דבר שנאמר ע"י מישהו לגבי התורה, נכונותה, והמוסר המוצג בה, נאמר על סמך דעתו. בעצמך אתה אומר "אני מניח כי מדובר בענישה מירבית" - כלומר, אתה מביע את דעתך למרות שבשום מקום לא מצוין שזה אכן כך. מצוינים שלושה תיאורים של מקרי אונס שונים, והעונש עליהם, זהו. כל השאר זו פרשנות, דעה.

שואל השאלה:
^רודף האמת, לא צריך לעוות את הדברים. רשפיה דיבר על המוסר של אותה תקופה, לא על המוסר התנכ"י.

מי מעוות? אני יודע שהוא מדבר על מוסר התקופה, ולכן שאלתי למה זה קשור בכלל? מה אכפת לי או לאלוהים מה היה המוסר באותה תקופה? יש מוסר אלוהי? אלוהים רוצה שנהיה מוסריים? אז הוא מעביר לנו את חוקי המוסר שלו, וטוען שאין לשנותם לעולם, כלומר זהו המוסר הסופי. המוסר הזה ידוע כיום כירוד וחסר, עד כדי כך שמאמינים רבים בוחרים אילו חוקי מוסר למלא ואילו לא. זו ההגדרה של דעה, וזו התשובה שלי מלכתחילה לשאלה שלך. כל דבר שאתה טוען על סמך התורה או שאר כתבי הקודש, אתה טוען על דעת עצמך. לא אלוהים שם בפיך את המילים אלא אתה.

שואל השאלה:
"המוסר הזה ידוע כיום כירוד וחסר"
-ממש לא, אין כמו המסור האלוקי. זה הכופרים (והמאמינים המעוותים שזה גם סוג של כפירה) טוענים שזה מוסר "ירוד וחסר" (עפר לפיהם!). מה שכן מובא שאפילו הגויים יצדיקו את חוקי ה':
"וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים: אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. כִּי מִיגוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹהֵינוּ, בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו? ח וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם?" (דברים ד, פסוקים ו-ח).

מפרשים על פסוק ו
רש"י:
"ושמרתם" - זו משנה
"ועשיתם" - כמשמעו
"כי הוא חכמתכם ובינתכם וגו'" - בזאת תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים

רמב"ן: "ואמר כי בחוקים ובמשפטים תועלות גדולות, שהם תפארת לעושיהם מן האדם, ואפילו שונאיהם ישבחו אותם בהם. ועוד, שהם תועלת גדולה שאין כמותה, שהשם יהיה קרוב להם בכל קראם אליו, וכן העמים יתבוננו בזה וידעו כי החוקים נעשים בחכמה ובינה לקרבה אל האלהים וייראו מהם, וזהו שאמר כי מי גוי גדול."


ספורנו:
"כי היא חכמתכם" - בה תשיבו לאפיקורוס במופתים שכליים

רבי יצחק אברבנאל:
הנה, אמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם", להגיד כי המצוות מצד עצמם ראוי שישמרו אותם לשלמותם, כל שכן כאשר יצטרף לזה שלמות המצוה יתברך. הוא אמרו "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", רוצה לומר, שבשמירת המצוה תיחשבו חכמים ונבונים בעיניהם.

ולפי שזה יקשה בעניין החוקים, שייחשב הפועל אותם מאיש שוגה ומפתי חסר דעת, אחרי היותו עושה דבר שאין לו טעם שכלי, לכן ראה להוכיח הדבר בהם, שעם היות שהחוקים אין להם טעם, הנה "העמים אשר ישמעון את החוקים האלה יאמרו" בלי ספק "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", לפי שיראו התועלת הנמשך מפועל החוקים ההם, היותו גדול ועצום בקניין הדבקות האלהי. וזהו אומרו.

מפרשים על פסוק ז

רבי יצחק אברבנאל:
... "ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו". ועניין זה הוא, כי כל פועל שיעשה האדם, ויהיה זה בלתי נוהג לדרך ההיקש, הנה יהיה מיוחס בעיני רואיו באחד משני פנים:

אם שייוחס לשוטה וסכל - אם לא ייראה ממנו תועלת מבואר,
ואם שייחשב לחכם מופלג, אם ייראה שמאותו פועל יימשך טובה גדולה ותועלת עצום, גם כי הפועל ההוא בלתי מסכים אל השכל.
כי כמו שהרופא המרפא החולי המסוכן בדבר קל, בלתי מתייחס אליו, ייחשב לרב חכמתו ועמקה, כן בראות העמים שישראל בעשית החוקים שאין להם טעם ידבקו באלהי יתברך, ויהיו קרובים אליו, יגזרו אומר שבלי ספק החוקים ההם, עם היות טעמם נעלם מעיניהם, הנה יש בהם חכמה מופלגת וטעמים גדולים, יורה עליו עוצם התועלת ההוא היוצא מהם.

והנה, אמר הגוי הגדול הזה, כי מי גוי גדול, כי לא תימצא החכמה כי אם במתי מעט אנשים רשומים, וכמאמר המשורר (תהלים פז ד): "אזכיר רהב ובבל לידעי הנה פלשת וצור עם כוש זה ילד שם", רוצה לומר, שהנולדים בהם אנשי חכמה היו אנשים מועטים, וכל שכן הדבקות עם הנבדל, כי לא יזכה אליו כי אם אחד מעיר ושניים ממשפחה.

אמנם, באומה הזאת, עם היותו גוי גדול, יהיה מהתימה היותו כולו חכם ונבון, ובהיותו גדול - אחד, כי כולם דבקים באלהיהם בכל קראם אליו. זהו מאמר המשורר (תהלים פז ה): "ולציון יאמר איש ואיש ילד בה", רוצה לומר, שהיו נולדים בה אנשים רבים מהחכמים שלא היו בשאר האומות.

מפרשים על פסוק ח

רש"י:
"חקים ומשפטים צדיקם" - הגונים ומקובלים

רמב"ן: "ועוד, שהחוקים והמשפטים בעצמם הם צדיקים, ישרים וטובים בישוב העם והמדינות.

ספורנו:
"ומי גוי גדול אשר לא חוקים..." - והטעם שתיחשבו חכמים בעיני האומות, בשמרכם את חוקי האלהים ואת תורותיו, הוא, שלא היו אז שום גוי במציאות כזה שיהיו לו חוקים מורים מציאות האל ודרכיו, ומשפטים צדיקים שאין בם עניין לתועלת הדיין ולא לשכר חזניהם וסופריהם, אבל כל עניינים משפט וצדק, כעניין אמרם ז"ל : "משפט לזה וצדקה לזה - משפט לזה שהחזיר לו את שלו, וצדקה לזה שהוציא גזלה מתחת ידו".

רבי יצחק אברבנאל:
והנה, נתן עוד טענה אחרת להוכיח שלמות החוקים, באמרו "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת". רוצה לומר, שהאומות לא ילעיגו אל החוקים אחרי ראותם שהמשפטים, שטעמם ידוע, הם צדיקיים, ומפני זה יחשבו שהחוקים הם צדיקים גם כן, אף על פי שלא ישיגו את טעמים. כי כמו שהאדם בעשותו פעולות רבות כפי התבונה והשכל, כשיראו אותו עושה מעשה שאין טעמו נודע, ראוי לחשוב שזה גם הוא לפי שכלו, עם היות עניינו וטעמו נעלם, ככה בעניין המצוות, בראות בראות האומות שהמשפטים הם כולם צדיקים, יגזרו אומר שגם החוקים המעורבים עמהם הם צדיקים, אם לא שצדקתם וטעמם נעלם ובלתי ידוע, וכמו שכתב הרב רבנו ניסים.

ולזה צירף בכתוב הזה חוקים ומשפטים, כאילו אמר, ומי גוי גדול שיש לו חוקים שיש להם גם משפטים, שאותם המשפטים הם צדיקים ככל התורה אשר אני נותן לפניכם היום, רוצה לומר, אותם אשר אנוכי ממד אתכם בבחינות עצמם, לא עדיין בבחינת היותם אליו יתברך, שזהו בלי ספק, רוצה לומר צדקת המשפטים, יורה על צדקת החוקים ויושרם.

הנה אם כן, ציוה להם ראשונה שישמרו החוקים והמשפטים, שהם כולים כל המצוות, לפי שהמצות מפאת עצמם הם שלמות ורבי החכמה והתבונה, ואף החוקים שאין טעמם נודע יורו על החכמה, כפי התועלת היוצא מהם וכפי צדקת המשפטים המעורבים עמהם...

שואל השאלה:
במיוחד בזכות ציווי ה' "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יא)
"דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה: מאי דכתיב (תהלים קלח, ד) "יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך"? - "מאמר פיך" לא נאמר, אלא "אמרי פיך": בשעה שאמר הקב"ה (שמות כ, ב) "אנכי ולא יהיה לך" אמרו אומות העולם "לכבוד עצמו הוא דורש", כיון שאמר (שמות כ, יא) "כבד את אביך ואת אמך" חזרו והודו למאמרות הראשונות. רבא אמר מהכא (תהלים קיט, קס) "ראש דברך אמת". ראש דברך ולא סוף דברך? אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת" (קידושין לא ע"א).

שואל השאלה:
"עד כדי כך שמאמינים רבים בוחרים אילו חוקי מוסר למלא ואילו לא"
-בעיה שלהם. מאמינים אמיתיים לא אמורים להיות כאלה.

"כל דבר שאתה טוען על סמך התורה או שאר כתבי הקודש, אתה טוען על דעת עצמך. לא אלוהים שם בפיך את המילים אלא אתה."
-ממש לא, הסיבה שאני טוען טענות על סמך התורה היא הידיענ שהתורה היא דברי אלוקים חיים, אחרת לא הייתי מביא ממנה ראיות.

לא, אין לך ידיעה, רק אמונה. זכותך. אבל לא תוכל להציג ראיות לוגיות לכך. תישאר באמונתך, אבל אין לכך סיבה.

"רודף האמת"
כנוייך מורה על כך, שאתה מכיר בקיום אמת.
גם ביכולתך לדעת את האמת.
גם ברצונך, לברר ולהודיע את האמת.
לדעתך, אם הבנתי נכון, אין אל אבסולוטי, המצווה על האדם.
כלומר, האדם בוחר את דרכו לפי מצפונו.
למה המצפון שלך שווה יותר ממצפון של מי שמאמין בדינים שהזכרת?.
הרי אנשים עשו חוק ומוסר תמיד, כדי להסדיר את החברה.
תמיד החוק נשען גם על מצפון האדם.
האם במצפון העולם חלה אבולוציה?.

לדעתי אין הבדל במצפון ובשיפוט האנושי (כשמגיע ממקום אמיתי).
אבל החברה, התרבות והמסגרות, כן משתנות.
השתנות זו, בהכרח תביא להסדר חברתי אחר.
בלשונינו, "חוק"/" מוסר".
אבל המסרים המצפוניים, לא משתנים.
אלוהים לא מגיע לחברה בתרבות מסויימת, ויהרוס את הסדר החברתי.
הוא נותן לנו את המצפון והאמת הפנימית.
אנחנו יכולים ליישם את רעיון התורה, בכל מערכת חוק/מוסר, לא מושחתת.
כמו שכתבתי.
יתכן ועוד מאה שנה, יענישו אוכל בשר כרוצח.
מוסר השתנה עם הזמן.
רצון האל לא השתנה.

מלבד זאת, מה ערך לביקוש האמת שלך, אם עוד כמה שנים נהייה לעפר?.
ברור שאתה מאמין בצורך בשינוי באמונות ודעות חולות.
אבל כולנו נישכח. כולנו נהייה עפר.
ההיסטוריה תזרום עם זרמים חזקים מאיתנו.
כנראה כן יש בך אמונה ביכולת הרוח האנושית, ליצור שינוי נגד כל העולם.
זו אמונה, שלא הגיונית לדעתי, יותר מלהאמין בנשמת האדם וצו האל.

רשפיה, בוודאי שהמוסר עובר "אבולוציה", הוא מתפתח כל הזמן, בעקבות כך שגם אנחנו מתפתחים. ההבנה שלנו לגבי העולם גדלה בכל נושא, וההבנה המדעית שלנו מאפשרת לנו לעדכן את המוסר. אם רצון האל לא משתנה, אז המוסר שהעניק לנו לפני 3000 שנים אמור להיות תקף גם היום. אבל כפי שכבר כתבתי לא כולם ממלאים אחר כל הדברים הכתובים בתורה, סקילת מחללי שבת והרג מקיימי משכב זכר הן דוגמאות בולטות. הן בולטות מכיוון שלא מדובר באיזו פרשנות שאפשר להתווכח עליה, או שהציוויים מוזכרים כדרך אגב באיזה מקום שולי. מדובר בציוויים ברורים מחמשת חומשי תורה, שנכתבו לכאורה ע"י אלוהים בעצמו! כלומר, גם אתה בעצמך משתמש במצפון האישי שלך כדי לקבוע מהו המוסר שלפיו תנהג, ולאלוהים אין שום מילה בעניין. אתה החלטת שזה לא מוסרי לסקול אנשים רק כי הם לא שותפים לאמונתך, ובכך בגדת במוסר האלוהי. אז אם בכל מקרה אני קורא את המוסר האלוהי, ומחליט בעצמי מה לקיים ומה לא, למה אני צריך מלכתחילה את התורה לשם כך? ואיפה החלק של אלוהים בהתנהגות המוסרית שלך?!

שואל השאלה:
רודף האמת,
"אתה החלטת שזה לא מוסרי לסקול אנשים רק כי הם לא שותפים לאמונתך".
-איפה ראית שרשפיה כתב שלא "לא מוסרי" לסקול מחללי שבת ומקיימי משכב זכור?

לא יודע, בוא נחכה ונראה מה הוא יענה. אני יודע שאתה חושב שזה מוסרי, אבל אתה חושב הרבה שטויות (נאמנים, אומר מראש, לא מוחק את זה, תחשבו בעצמכם אם סקילת אנשים היא לא שטות, ואז תפנו אליי). אתה גם לא מעוניין לנהל שיחות אלא להטיף, וזה כבר משעמם. בינתיים לא התרשמתי כך לגבי רשפיה, אז אמשיך לנהל איתו את השיחה אם יגיב על מה שכתבתי.
אבל אנסה בכל זאת - לא תיקח כמה דקות לחשוב למה זה לא מוסרי לסקול אנשים?! באמת לא מזיז לך אפילו טיפה הרעיון של לפגוע במישהו אחר?! פרוש לנו את משנתך בנושא, כדי שנוכל להפוך לאנשים מוסריים יותר.

שואל השאלה:
^ מה יש לי לחשוב פה? יש מקום להרהר אחר יה', חס ושלום? זה מה שה' קבע והוא יודע למה. זה כל כך מוזר לך שהמלך מעניש את מי שמורד בו?

כן בטח, כשהמלך אמור להיות יישות כל יכולה ולא בן אדם קטן. עונש הוא אחד מארבע שיטות לשינוי התנהגות, והיא הכי פחות יעילה. אז כן, אבא ומלך יענישו את ילדיהם או נתינהם כיוון שהם לא מושלמים, ולא יודעים את נבכי הפסיכולוגיה. אלוהים אמור לדעת הכל, גם את העובדה שהמח האנושי מתעצב טוב יותר מחיזוקים חיוביים ושליליים מאשר מעונשים.

"רודף האמת" כתב, כי המוסר מתפתח.
ניתן לנבא מכך, כי עוד כמה שנים, מוסר החברה שלנו יהיה "מוסר עבריינים".
ניתן להסתכל על מוסר, כדרך של תרבות אנושית לסדר חברתי.
כך לא יהיה הבדל בין " מוסר דאע"ש" או נאצי, ל"מוסר ליברלי" או דמוקרטי.
כל חברה ממציאה דרך להסדיר את עצמה. מקבעת זאת בחוק. נותנת לחוק מעמד מקודש. ואף יוצרת איום בדרגות ענישה משתנות, על מפר החוק.
ניתן להסתכל על מוסר כ"צו פנימי", או "אמת פנימית".
ההנחה נכונה. מצפון זה, לא יכול להשתנות במהותו.
אם כי, לפי הנסיבות, לא תמיד ניתן ליישם אותו באופן שווה.

המוסר אכן עובר התפתחות ושינוי, כמו האנושות.
ההבנה המדעית, בפרט בתחום התקשורת, היא כלי מעולה לקדם זאת.
אך זה לא חד משמעי.
אותו מדע, משמש במקומות אחרים בעולם, לרצח עם (גם השמדת עמנו בגרמניה, נעשתה בכלי המדע).
המצפון האנושי, האמת הפנימית, מחייבת אותנו לחיות לפי חוק.
המניע שלי לשמוע לאלוהים, מבוסס על המוסר והאמת הפנימית שלי.
כשאני לא שומע לקול הזה, אני בוגד במוסר האל. אבל לפעול במצוותו נגד המוסר שלי, כשקיום מצוותו מגיע מכח אותו מוסר, נראה לי לא אפשרי בשבילי.
ודאי, שאלוהים מעל החוק, כסדר חברתי.
הרי גם לפי מה ש" רודף האמת" כתב, החברה שלנו מתפתחת ומתעדכנת.
גם המוסר בכלל זה.
כמובן שהחוק האלוהי לא משתנה, כי רצון האל אבסולוטי ולא משתנה.

הטיעון שלי הוא, כי רצון אלוהים מיושם שונה בעולם שלנו.
בעולם מושלם, רצונו יעשה בשלמות.
בעולם לא מושלם, רצונו מיושם באופן שונה.
האם היחס לתורה צריך להיות כחוק אבסולוטי, או ניתן ללמוד מהתורה עצמה, כי היא עצמה יכולה להיות מיושמת בתרבות שונה?.
אביא מקורות מחז"ל.
כשדנו על עונש מוות לרוצחים וחוטאים בגילוי עריות (כגון משכב זכור).
"רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים, אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הן מרבין שופכי דמים בישראל".
כלומר, גם רשב"ג שהתנגד לדעתם.
נימק זאת רק משום שלא תהייה שום הרתעה אפקטיבית לרוצחים (ועדיין דעתם כנראה התקבלה).
יש דין שגנב, אשר אין לו לשלם, נמכר בגניבתו לשש שנים. ניתן להבין, כי אם גנב מעט, ימכר ליומיים. אבל גם אם גנב הרבה, לא ימכר ליותר משש שנים.
דברי התלמוד אשר נפסקו להלכה. כי רק אם הגניבה שווה בדיוק, כמו הגנב לשש שנים (והגנב לא יכול להשיג אפילו פרוטה לשלם מתוך הגניבה), אז ימכר.
אם לא, לא ימכר. בכל אופן, לאחר חורבן הבית (שאין היובל נוהג), דין זה לא נוהג כלל.
"אבל בזמן הזה אינו נמכר שאין תורת עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג"
"ר' אליעזר אומר אם היה גניבו כנגד ממכרו נמכר ואם לאו אינו נמכר".
כמו כן עונשי גוף בתורה (ב"ק פג ע" ב).
וכבר אמרו, שתורה שבעל פה, עוקרת דברי תורה שבכתב.
חלילה שיתכן לעקור דבר מהתורה.
אבל כשחכמים הבינו את מוסר התורה הפנימי האמיתי.
הם יכלו להוכיח מהתורה, את החוק המתאים לזמן.
הנה דוגמה הכי קיצונית ל"דעת תורה".
אבל דעת תורה אינה בגידה במוסרו של אלוהים.
היא קריאת המסר שבסיפור.
הסיפור לא העיקר, אלא המסר.
אם אני בוגד, כל היהדות בגדה.
אפילו הקראים והשומרונים מסבירים למה אינם דנים עונשי גוף היום.
היהדות, נושאת מסר.
אבל לא איישם מסר המנוגד לחלוטין למצפוני.
אם אין חלק אלוה ממעל בי, שיכול להדריך אותי מה האמת. אני לא רואה את עצמי מחוייב לשום חוק.
מקסימום, אזהר לא להיתפס.
אני בהחלט מאמין, כי קיים בנו משהו מחוץ למערכת. רוח אלוהית לא אנוכית. מצפון זה נותן לנו יכולת לגעת באמת.
גם אם התרבות שלנו לא נוהגת לפיו.
ואפילו אם אנחנו לא נאמנים לקול הזה.
בכל זאת הוא קיים והוא מחייב.