אני לא מפסיקה לבכות... (אסיפת הורים)

טוב אז אני מאוד ביישנית ובזמן האחרון אני לא בטוחה אבל נדמה לי שיש לי חרדה חברתית

בקיצור אני יושבת שם, בזמן שאמא שלי והמורה שלי לא מפסיקים להביך אותי ואני אפילו לא יכולה להסתכל עליהם בעיניים.. הם אומרים לי שאני תלמידה ממש טובה, ציונים מדהימים, אמא שלי מוסיפה שאני "מרובת כישורים". יפה, צנועה... ואני רק רוצה לברוח משם
ואני יושבת שם ומסתכלת על הרצפה
המחנך שלי שואל אותי למה אני לא מדברת.., "אין לך משהו לומר?..."

בסוף אמא שלי ביקשה לדבר עם המורה לאנגלית שלי..
היא גם השוויצה בי ואמרה לאמא שלי שאני תלמידה מדהימה
וכמו סתומה תפסתי *יותר מידי* אומץ ודפקתי חיוך
עם הפה העקום שלי ונראיתי פשוט מגוכחת. היא חייכה אליי בחזרה כי בטח לא היה לה נעים. בטח חשבה שאני מתלהבת או משהו.. אוף
אני כל כך סתומה


מה אני אמורה לעשות?