אין לי אומץ לההעלות סיפור שאני כותבת לוואטפד

לעלות את הסיפור תחת שם בדוי.

תשימי פס, זה סיפור שלך, ואם את אוהבת אז למה לא

אהובה, בוואטפד את לא חשופה כולך.
את יכולה לכתוב מחשבון מבלי שידעו מי את בכלל. תעשי מה שאת אוהבת, תכתבי ותפרסמי- זה רק יקדם אותך ותלמדי לא משנה כמה צפיות יהיו לך.
אני אשמח לקרוא ראשונה אם תרצי.

זה יותר קשה מפשוט להגיד "שימי פס".
מבינה על מה את מדברת, זה באמת מרתיע ומפחיד.
לפעמים זה פחד שיסתכלו בעין עקומה על זה טיפה, שמשהו ישתנה לרעה, פחד מתגובות לא טובות שיכולות להגיע.
אני חושבת שקודם כל את צריכה להבין שעצם זה שרשמת סיפור ואת בכלל רוצה לפרסם אותו, זה מדהים מצידך. לא כל בן אם מסוגל להיות גאה במה שרשם ולרצות לשתף אותו עם הסביבה.
אני ממליצה לך לנסות להפנים את העובדה שלכל דבר בחיים יש ביקורת מסויימת את לא מעלה את הסיפור רק על מנת לקבל פידבקים טובים, אלא גם לשמוע צדדים של אנשים אחרים, דעות שונות.
תיהיי פתוחה לדעות ותגובות של ביקורות בונות. אל תיפגעי מאלו שיכולים להיות פוגעניים, תסנני אותם ותתייחסי לטובים.
אני בטוחה שיש לך סיפור מדהים, תעשי את הצעד האמיץ, תפרמי אותו, אפשרי גם תחת שם בדוי, ותיהיי נוכחת לגלות שזה לא כזה נורא לפרסם את הסיפור.

שואל השאלה:
ואו תודה. את כותבת מדהים. אהבתי את התשובה שלך :)
זה בסדר אם אשלח למישהו בסטיפס קטע מהסיפור שלי כדי לקבל דעה?

הסיפור הוא שלך ויכולים לתת עליו ביקורת אבל מכל ביקורת את מסיקה דברים יהיו תגובות טובות מאוד וגם פחות טובות אבל את חייבת להאמין בעצמך שימי פס על כל אלא שלא היו שם וחוו את זה ומעיזים להגיב תגובה אחת רעה

את יכולה לשלוח לי, אני יותר מאשמח לקרוא
והכל בסדר, תפרסמי, מקסימום לא יהיה טוב-תסירי..

תקשיבי הכל אנונימי שם אין מה לפחד גם אני פחדתי בהתחלה (רק בעיר הספרים) ובאמת אין מה לפחד וגם לא מלהגיב זה רק עוזר לאנשים ונותן מוטיבציה לכתוב עוד (מניסיון) תחשבי איך תיהיי שמחה אם יגיבו לך בספר וגם תעזרי לאחרים

ממש לא. אפשר להתפרסם בכוחות עצמך אפ את שמה האשטאג ים, מפרסמת בעקביות ויוצרץ קשר עם הקוראים שלך. אני השגרירה של הוואטפאד הישראלי, אם תצטרכי עזרה. מוזמנת לפנות אליי תמיד ❤