אתם מכירים את זה שאתם מחייכים כל הזמן, אבל מבפנים אתם שבורים?

כן

כע #תמיד

סיפור חיי בזמן האחרון

לפעמים.

לפעמים

המון בעבר. היום כבר פחות. כשאני עצובה אני עצובה, וכשאני שמחה אני שמחה. אני לא מסווה את הרגשות שלי יותר מדי.

שואל השאלה:
לפעמים אני לא יכולה להיות עצובה.

גם אני ככה תמיד אני צוחקת גם שאני עצובה

שואל השאלה:
אני מרגישה בודדה.

נכון, לפעמים זה גם כביכול "לא הזמן להיות עצוב".. אם אתה בתקופה לחוצה אז אם תהיה עצוב זה סתם יוריד אותך למטה ולא תספיק לעשות כלום, אם אתה בתקופה שמחה אתה לא תהיה עצוב כי זה סתם יבאס את התקופה והאנשים השמחים שאתה אוהב מסביבך.
אבל זה כלכך לא נכון, כולנו עצובים לפעמים, אחד קצת יותר ואחד קצת פחות.. ולכולנו מותר להוציא את הרגש שלנו, ההחבאה בפנים וההכחשה רק עושה רע.

שואל השאלה:
אבל כשאני מראה עצב כועסים עליי.

אנשים כלכך לא רגישים לפעמים.. כל אחד חי כלכך בתוך עצמו, אני לא מבינה איך אפשר לכעוס על מישהו שמשהו כואב לו.
שזה לא מה שיוריד אותך, אל תתני לאותם אנשים להשפיע עלייך. אין להם שום זכות להחליט מתי תהיי עצובה ומתי לא, ואין להם שום זכות ויכולת לכעוס על היותך עצובה.

שואל השאלה:
הלוואי שלא הייתי כזו רגישה
אני נפגעת ממש בקלות.

גם אני הייתי כזו בעבר, אולי גם היום.
אני חושבת שלהיפגע מכל אחד זה דבר שעלול להרוס המון רגעים טובים בחיים. לאנשים תמיד יהיה מה לומר ומה להגיד, ואנשים יודעים לפגוע וללחוץ על נקודות התורפה שלנו.
אני מציעה לך לעבוד על זה, לאט לאט. כשאת מרגישה פגועה, לומר לעצמך - רגע, זה באמת מגיע לי שאסבול עכשיו וארגיש רע בגלל אדם שכלכך לא שווה את זה?
זה לא. ואחרי עוד ניסיון, ועוד ניסיון.. אתה מתחסן.

אוף כן..):

כן. אני ככה כל הזמן

לא
רואים עליי כל דבר שאני מרגישה

כלכך כן

כן...לפעמים.