מישהו מוכן להסביר לי איך זה הגיוני שאנשים מצליחים לשרוד עד ליל הכלולות?

אהבה חזקה מנצחת.

המון כוח רצון. אני בעצמי שומרת על עצמי וזה דורש המון כוח רצון ושליטה עצמית.

הגיוני לחלוטין, תלוי בכוח רצון;)

אני חושבת שיש משהו טהור בזה שמגיעים שניהם ביחד בפעם הראשונה שלהם ועושים אהבה בידיעה ששניהם זה ביחד לנצח

העקרונות שלהם יותר חשובים להם מהחשקים שלהם

כשזאת הדרך שבה אתה מאמין וזה מרצון ולא ממקום של סבל אז זה אפשרי

בטח שזה מובן.
זה ממש קשה אבל זה הגיוני לגמרי.
כששני אנשים אוהבים אחד את השניה הם שומרים נגיעה על מנת לא להיסחף למשהו מעבר. ליחסים אינטימים.
אז הם נשארים פחות לבד ונאחזים בידיעה שכשיתחנו, זה יקרה.
כששומרים נגיעה האהבה הרבה יותר חזקה. המבטים מצתלבים והעיניים בוהקות.
הקושי לעמוד בניסיון הזה כל פעם הוא קשה יותר מהפעם הקודמת, במיוחד אם אחד מהצדדים במשבר וכל מה שבא לעשות זה לחבק אותו ולהגיד שיהיה בסדר.
אבל זה שווה את זה בסופו של דבר.
המון זוגות ששומרים נגיעה ומחליטים להתחתן, מקדימים את החתונה אם יודעים שלא יצליחו להחזיק מעמד עד התאריך שקבעו מראש.
(היה לי חבר שנה וחצי ושמרנו נגיעה שנה וחודשיים..זאת הזוגיות הכי מדהימה שהייתי בה אי פעם, ואני הרבה יותר משמחה ששמרנו נגיעה למרות ששנאתי את זה.)