שאלה שמסקרנת אותי-האם מבחינה אבולציונית יש לדכאון מטרה?

לדכאון, זה לא ככ מטרה. דיכאון זה דרך של הגוף לפרוק ולנסות להתחיל מחדש, כל אחד והתקופת דכאון שלו

נועדנו להאבק ולהתאמץ, כל יצור חי קיים כי הוא יכול להאבק, וכי המין שלו נאבק כדי לשרוד.

תדמיין פירמידה של צרכים,
כשהבסיס זה הצורך באוכל ובשינה, שלב לאחר מכן הצורך בביטחון, שלב לאחר מכן זה הצורך בנוחות, אחריו הצורך בחברה, וכך הלאה. ברגע שאתה משיג את הדברים הבסיסיים לקיום שלך, אתה מרגיש צורך במותרות וברגע שיש לך חברה, נוחות, תעסוקה, ביטחון... הקיום שלך הופך פתאום... לחסר משמעות.

דיכאון הוא תוצר של קיום ללא מאבק, חיים ללא טעם או תכלית.
המין שלנו הגיע לנקודה שהוא מתעסק בקקי, פשוט כי אין לו משהו אחר להתעסק בו. החיים שלנו תותים? אז אינסטגרם, אז האח הגדול. דברים חסרי משמעות. לכן החיים המודרנים שלנו מדכאים כל כך.

לא יודעת מה את חושבת?

שואל השאלה:
אז למה זה דבר כזה נפוץ?

לא

אם כן אני אשמח לדעת