מה אם "אלוהים" הוא לא מה שחשבתם שהוא?

יש אפשרות שאלוהים זה אישה, אנחנו לא יודעים כלום

מה אם לסבתא היו גלגלים?
מה אם?
אין לנו דרך לדעת , כל אחד חושב דברים שונים ולא לכולם יש אותה דעה לגביי אלוהים.

שואל השאלה:
אני מסכים איתך בשבילי אלוהים זה הקיום עצמו, לכל קיום יש מכנה משותף והוא אנרגיה/זמן.. וההגעה להבנה הזו אפשרית דרך הסתכלות פנימית אל עצמך

אם אתה מאמין באלוהים שבך.
משהו חף מאנוכיות, רצון אמיתי לטוב.
אז זה הגיע לך מאיפה שהוא.
אפשר להסתפק בהסבר אבולוציוני.
אבל אין הגיון שהאבולוציה תדאג לתיעוב אנוכיות.
אם באמת יש בך רגש טהור.
אז כנראה יש ביקום משהו טהור.
זו כמובן אמונה, לא חושב שניתן או יש עניין להוכיח.

"אין הגיון שהאבולוציה תדאג לתיעוב אנוכיות" - לא רק שיש היגיון, זה אפילו ניתן להוכחה מתמטית. למה לכתוב שטויות?
שואל השאלה, ניכר מדבריך שאתה לא מאמין באלוהים כיישות, אבל מכיר בכך שהתורה כן מתארת אותו כך. כלומר אתה לא ממש מאמין לדברי התורה. אני ארחיב את ההנחה שלי, ואומר אם כך שאתה לא מאמין גם באף ספר קודש אנושי אחר שמתאר אלוהים אחר או את אותו אלוהים כיישות/יישויות. לאחר מכן אתה מנסה להגדיר מחדש את אלוהים, אבל עושה זאת תוך שימוש במונחים אחרים שכבר יש להם הגדרה ומשמעות ברורים ואין להם קשר למונח אלוהים. אם לא שוכנעת בסיפור התנ"כי לגבי אלוהים, מדוע לא לזנוח את הרעיון וזהו? מאיפה המונח אלוהים מגיע אלינו מעבר לספרים הללו? אם הם לא נכונים, מדוע לא לשקול שכל הרעיון כל הנכון? אולי במקום לשאול מה אם אלוהים הוא לא מה שחשבנו, רצוי לשאול, אם אין אלוהים, מה כן יש? כך תוכל להמשיך ולחקור את הגישה הרוחנית שלך במדיטציות ושימוש (מושכל אני מקווה) בסמים. אם תניח מראש מה התוצאות, לא בטוח שתגיע למסקנות אובייקטיביות. בהצלחה!

^^
ניתן להצדיק אבולוציונית אלטרואיזם.
תיעוב אנוכיות, איני מכיר הסבר מתיישב על הדעת.
מתמטית, זה נכון לעדרים גדולים וכתופעה מצומצמת.
בקרב האדם, הגודל הטבעי הוא תא משפחתי.
היקף התופעה, כלל עולמי.
בתנאים מסויימים. אדם ימסור את נפשו, להציל אדם זר ושנוא (כמו חסידי אומות העולם בשואה).

גם באבולוציה צריך להיות הגיון.
אם נניח, כי כל שורד, בהכרח חזק יותר אבולוציונית.
אז התאוריה לא תוכל לנבא כלום.
רק להסביר את עצמה. אם כן, האבולוציה לא תהייה תאוריה מדעית. אלא רק אמונה, כמו כל אמונה.

^^
לא הצלחתי לערוך את ההודעה.
"מתמטית זה נכון לעדרים גדולים וכתופעה מצומצמת".
כתבתי לפי חישוב מתמטי, שהכרתי מ"תורת המשחקים".
קבלתי מ"רודף האמת", חישוב מעניין.
אשמח אם יכתוב אותו כאן.
מאחר ושואל השאלה, כתב בשאלתו מה שכתב.
אני מניח שיש לו חוויה לגבי תופעת הטוב והטוהר הפנימי.
אבל זו אמונה. לא משהו ששייך לתצפית מדעית.
האם עצם קיום אלוהים ב"מודע הגבוה", או ה"על אגו", או "תת מודע". לא אומר על קיומו הנצחי בכל מקום?.
האין זה מוכיח על נצחיות הנפש? (באיזה מובן של נפש שיהיה, ובאיזה מובן של נצחיות שיהיה).

^ סחטיין שבכלל קראת את כל החפירה :) הבחור בקישור מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני, בבקשה.

^^
העונג שלי.
תודה על הקישור. דוקא אותך הבנתי יותר.

חסרגש, אתה פנתאיסט?.

שואל השאלה:
כן

מאחר ושואל השאלה פנתאיסט, אני מניח שההבדל ביננו לא מהותי פילוסופי, אלא אמוני. אני מסכים עם טיעון שואל השאלה.
אניח בזהירות, כי שואל השאלה כתב את דבריו מתוך חוויה אמונית.
התחושה הכבירה, כי כל היקום והקיום הינם תודעה חיה ופועמת.
והטוב והטוהר שבנו, לא נפרד מכלל פלא התודעה הכבירה הזו. אלא רק, מודעות לתודעה זו.
לכן, לא מתאים לדון בעיקר בהוכחות. אלא בבירור האמונה הפנתאיסטית והשלכותיה.
אני מעדיף לדרוך בדרכו של ניטשה. אם כי יתכן ואמונתי שונה מאוד (אבל ההוכחות וההיסקים, אותו דבר).
אבל מאחר והדיון התפתח, אכתוב את התייחסותי למודלים מתמטיים לאלטרואיזם.
אציג את המודלים.
א. ערס סקפטי (הופנתי וקבלתי הסבר מ"רודף האמת").
נניח שלושה סוגי אנוש.
ערס- נלחם תמיד, או יוצא גבר, או יוצא מת.
לפלף- מוותר תמיד, "יוצא צדיק".
ערס צעצוע- אומד את מי שמולו. אם הוא לפלף, נוהג כערס. אם הוא ערס, נוהג כלפלף.
ערס צעצוע חכם- אומד נכון את מי שמולו. אם הוא לפלף או ערס חלש, נלחם. אם הוא ערס חזק, בורח.

השרדות תלויה בהשגת אוכל וזיווג.
להקל את ההבנה, נקרא לכך "מנת אנרגיה". או בקיצור, "מנה".
מי שנלחם, או מחפש, מפסיד גם אנרגיה. לפעמים מפסיד את החיים.
חישוב פשוט יראה, כי לפלף, לא מפסיד מנות אנרגיה. לעיתים הוא יוצא מורווח.
ערס מול לפלף, תמיד מרוויח מנה.
ערס מול ערס, או מפסיד מנה, או מפסיד את החיים.
אבל כשהוא מפסיד מנה, הוא זוכה במנה אחרת. המנה שהוא מרויח, לא בהכרח גדולה מהמנה שהפסיד.
לדוגמא, אם שבר רגל והרויח זיווג.
פעם הבאה, הוא יפסיד מול ערס וגם מול ערס צעצוע חכם.
ערס צעצוע חכם, כמעט תמיד מורווח.
שאר הפירוט פשוט.

ב. איזון טורף-נטרף (התאוריה שאני מכיר מ" תורת המשחקים", אך קצת שיפרתי אותה, גם שילבתי כמה הסברים יחד).
בטבע, בעלי החיים או טורפים או נטרפים.
כל צד, מפתח כישורים, בהתאם לצד השני.
אם נניח הצבי ירוץ תמיד מהר מהאריה, האריה ימות. אבל גם הצבאים, יגמרו את העשב וימותו.
אם האריה תמיד ישיג, יתדלדלו הצבאים, והאריות ימותו.
אם כל אחד יפתח יכולות ללא הפסקה, זה יותיר מעט שורדים.
שווה לעדר צבאים. להחזיק בתוכו כמה "דפוקים" או "פריארים".
צבי נורמלי, בורח מאריה. צבי "דפוק", נופל בדרך. צבי " פרייאר", מזהיר את העדר מהאריה (מה שהתגלה כלא נכון, אגב. אבל לא משנה לחישוב). למרות שהוא מפסיד את חייו.
צבי פרייאר+, ניגש לאריה ומציע לו ארוחה.
בזמן הזה, שאר העדר נמלט.
כלומר, כצבי בודד, האסטרטגיה המנצחת, היא תמיד להיות חזק ולדאוג לתחת שלך בלבד.
כעדר גדול, שווה לעדר להחזיק "דפוקים", או לפתח " פרייארים".
אחרת. האריות יעברו תהליך הסתגלותי מהיר, בו ישרדו כמה "מכונות הרג". אז כל העדר, יצטרך לעבור מוטציות מהירות. אז ישרדו הרבה פחות.

ג. מה ש"רודף האמת" משער (השערתו הגיונית, ללא קשר לאלטרואיזם).
בתקופת הדינוזאורים, כל מי שהיה חזק יותר, היה מנצח. כך התחיל המרוץ ליכולות פיסיות עצומות.
בנתיים היונקים הקטנים והחלשים. נאלצו למצוא אסטרטגיה אחרת.
האסטרטגיה היא עבודת צוות.
כשהאסטרטגיה נעשתה מספיק מוצלחת, ירדה קרנם של לטאות הענק.
הן נאלצו להסתגל, להקטין את עצמם ולעבוד כצוות. מה שנקרא היום "ציפורים".
אלטרואיזם, הינו תוצא של " עבודת צוות".
מה שיפה בתאוריה זו, שהיא מיישבת כמה שאלות שהיו לי בדבר הכחדות הדינוזאורים (התאוריות שאני מכיר, חלקיות מידי).

אני מקווה שכתבתי נכון, אקבל תיקונים בשמחה.

שני הטיעונים הראשונים, מעט חלשים לטעמי.
גם כי ישום המודל שייך לכלל בעלי החיים.
ומדבר על תופעות מצויות.
אין טעם להשוות בינן לאלטרואיזם.
הן סך הכל מתארות צורת הסתגלות טבעית.
לא ויתור אמיתי, מתוך שיש לי.
אלא ויתור מתוך הכרת חולשתי. זה לא ויתור אקטיבי, זו נסיגה פסיבית.
בעלי חיים דפוקים, קורים ממוטציות לא יחודיות.
בעלי חיים "פרייארים", לא ישרדו להעביר את המוטציה היחודית הזו.

הטענה השלישית נכונה. אך היא עדיין "השערה". בפרט שמעבודת צוות לאלטרואיזם, יש דרך.

אבל אני מניח אלטרואיזם טהור ונקי באדם, חף מאגואיזם.
לדעתי, זהו האלוהי שבאדם.
האלוהי שבאדם, מלמד אותנו על האלוהי שבתודעת הטבע כולו.

^^
מעניין מאוד.
זה מתחבר אצלי למה שאתה טוען תמיד.
שתרבות מפותחת, מביאה מוסר מתקדם יותר.

רשפיה, את הסיבה להיכחדות הדינוזאורים אני לא אייחס אליי, השינויים שבהם קרו לאחר ההכחדה ההמונית של רובם ובגללה, לא בגלל התפתחות היונקים שהואצה לאחר הכחדת הדינוזאורים, שאפשרה ליונקים לשגשג. הנקודה הזו כמו גם אחרות ששוחחנו עליהן, מתייחסות להתחלת התפתחות המוסר וכיצד האבולוציה בררה אותו כך שיתפשט, אם אתה מחפש אלטרואיזם מחוץ לבני האדם, נמתא אותו בקלות, אכן במיוחד אצל יונקים. חולדות מעדיפות לבחור מנת אוכל קטנה יותר כאשר הן לומדות שגם חולדה נוספת תקבל מנה כזאת, מאשר לבחור לעצמה בלבד מנה גדולה יותר. אמהות אצל היונקים מוותרות על משאבים עבורן לטובת צאצאיהן, וזה קיים כמעט אצל כל סוגי היונקים (ואחרים). אצל יונקים קרובים יותר אלינו, פרימטים ושאר קופים מפותחים, ניתן לראות מוסר בכלל ואלטרואיזם בפרט, גם ברמה משפחתית מורחבת, ואף שבטית. זו בדיוק הנקודה שאני מנסה להעביר, המוסר אינו בלעדי לאדם, רק מפותח יותר, בהתאם לכל שמוח האנושי מפותח יותר.