15 תשובות
שואל השאלה:
לא לא זה לא השראה. זה פשוט שאני לא מצליחה לגרום לעצמי להיות אובססיבית לסיפור שלי שאני עורכת.
כאילו אני רק עורכת אותו בבוקר, ואז אני בכלל לא חושבת על שום דבר מתוכו, רק מדי פעם.
אני לא יודעת איך להיות אובססיבית. כתבתי את הסיפור הזה במשך חצי שנה, ואני לא רוצה לזנוח אותו או שיצא גרוע, כי יש לי בעיה של אובססיה.
לא לא זה לא השראה. זה פשוט שאני לא מצליחה לגרום לעצמי להיות אובססיבית לסיפור שלי שאני עורכת.
כאילו אני רק עורכת אותו בבוקר, ואז אני בכלל לא חושבת על שום דבר מתוכו, רק מדי פעם.
אני לא יודעת איך להיות אובססיבית. כתבתי את הסיפור הזה במשך חצי שנה, ואני לא רוצה לזנוח אותו או שיצא גרוע, כי יש לי בעיה של אובססיה.
אנונימית
את לא צריכה לכפות על עצמך "אובססיה", כי זה פשוט עניין רגשי. אם את מרגישה שהתרחקת מהסיפור ומהדמויות, אין דרך להתקרב אליהן שוב חוץ מלהכניס את הסיפור לשגרת יומך. אבל אמרת שאת עורכת אותו בבוקר, אז אני לא יודעת עד כמה זה משנה.
זה בסדר להתרחק מהסיפור שלך, זה בסדר לא להרגיש את הדמויות שלך יותר. זה שזה חשוב אומר הרבה. לדעתי אולי באמת עדיף לך קצת להתרחק מזה לגמרי - אל תערכי את הסיפור, אל תתעסקי בו. אפילו תנסי להתחיל משהו חדש (לא חייב משהו רציני, סתם כמשחק/תרגיל).
זה בסדר להתרחק מהסיפור שלך, זה בסדר לא להרגיש את הדמויות שלך יותר. זה שזה חשוב אומר הרבה. לדעתי אולי באמת עדיף לך קצת להתרחק מזה לגמרי - אל תערכי את הסיפור, אל תתעסקי בו. אפילו תנסי להתחיל משהו חדש (לא חייב משהו רציני, סתם כמשחק/תרגיל).
שואל השאלה:
אני לא רוצה להתחיל משהו חדש....
הבטחתי לעצמי שאני מסיימת את הסיפור הזה, לגמרי.
אני פשוט לא מבינה איפה אני טועה.
כתבתי יומן שלם מנקודת מבט של הדמויות שלי (די מיותר, כי אני בקושי מבינה את כתב היד שלי), כתבתי כל מיני מונולוגים, פרופילים. אני לא מבינה מה אני מפספסת. איפה בדיוק אני טועה?
אני לא רוצה להתחיל משהו חדש....
הבטחתי לעצמי שאני מסיימת את הסיפור הזה, לגמרי.
אני פשוט לא מבינה איפה אני טועה.
כתבתי יומן שלם מנקודת מבט של הדמויות שלי (די מיותר, כי אני בקושי מבינה את כתב היד שלי), כתבתי כל מיני מונולוגים, פרופילים. אני לא מבינה מה אני מפספסת. איפה בדיוק אני טועה?
אנונימית
אז אל. להיות אובססיביים למשהו זה אף פעם לא טוב, וגם לסיפור זה לא תורם אם יש דחף אובססיבי לכתוב אותו, כי אז כותבים אותו בלי כל הכיף שבכתיבה ורק מתוך חוסר ברירה לסיים אותו ולגמור עם זה. זה מאבד לגמרי מכל החוויה של הכתיבה והתהליך האישי שלך בתור כותבת. מה שגם בנוסף זה יכול להרוס את הסיפור שלך אם תכריחי את עצמך לכתוב בניגוד לזמן עיכול שלך. כי אז הוא יכול להיות בוסרי בגלל הקצב המהיר מדי של הכתיבה והתכנון שלא הספיק לבנות את עצמו בסבלנות. קחי הכל בפרופורציה וההשראה כבר תגיע בזמן הנכון.
אנונימית
הדרך שלי להיות דרוכה על פרוייקט או יצירה כלשהי היא לחבר את עצמי רגשית אליה. בין אם להזכיר לעצמי את המטרה שלשמה אני יוצרת וכמה זה חשוב לי ומגדיר אותי במובן מסויים ומפתח ומקדם אותי ותעודת הזהות שלי כאמנית ובין אם זה לחפור עמוק בתוך חלקים בזהות שלי דרך הדמויות ולהעביר מסר חשוב ובין אם זה לתקן משהו בעולם שאני לא קיבלתי בעבר ואני רוצה שאחרים כן יקבלו. אם הסיפור מבטא תחושה אישית שלך ומשהו שבוער בך אז אני מניחה שיהיה איזשהו סיפור או איזשהו רגש שתוכלי לחזור אליו והוא כל פעם יציף אותך מחדש או שאת נתקלת בו הרבה ביומיום והוא יעלה בך רגשות מסויימים. לפעול מתוך רגש, מתוך צורך נפשי מסוים, זה אחד הדברים הכי חזקים שיש.
שואל השאלה:
מישהו יכול בבקשה לענות לי על השאלה ששאלתי?
זהו, אני לא ממש יודעת איזה רגש יש בסיפור שלי. אני לא חושבת במונחים של רגשות, או "מה המסר מאחורי הדברים." (אני מניחה שבסיפור של 200+ עמודים יש מסר כלשהו, אבל הוא לא מתוכנן מראש).
כאילו אני לא חושבת על העומק. אני גם לא כותבת כמו שממליצים (קודם ליצור דמויות ורק אחר כך עלילה, אצלי זה הכל ביחד).
אני כותבת כי בסך הכל יש לי המון רעיונות טובים, ואני ממש ממש אוהבת לכתוב סיפורים.
נראה לי שזה יצא מסובך:
מה שאני מתכוונת לומר זה שכשאני כותבת, אז אני יכולה לכתוב על מישהו שהוא מאוד מתוסכל ומתוסבך, אבל זה לא שאני עושה את זה במטרה להעביר מסר, לפחות לא באופן מודע.
מישהו יכול בבקשה לענות לי על השאלה ששאלתי?
זהו, אני לא ממש יודעת איזה רגש יש בסיפור שלי. אני לא חושבת במונחים של רגשות, או "מה המסר מאחורי הדברים." (אני מניחה שבסיפור של 200+ עמודים יש מסר כלשהו, אבל הוא לא מתוכנן מראש).
כאילו אני לא חושבת על העומק. אני גם לא כותבת כמו שממליצים (קודם ליצור דמויות ורק אחר כך עלילה, אצלי זה הכל ביחד).
אני כותבת כי בסך הכל יש לי המון רעיונות טובים, ואני ממש ממש אוהבת לכתוב סיפורים.
נראה לי שזה יצא מסובך:
מה שאני מתכוונת לומר זה שכשאני כותבת, אז אני יכולה לכתוב על מישהו שהוא מאוד מתוסכל ומתוסבך, אבל זה לא שאני עושה את זה במטרה להעביר מסר, לפחות לא באופן מודע.
אנונימית
ולגבי סיפורים הרבה פעמים מה שמסיט מהדרך היא חוסר תכנון מספק של דרך הפעולה ואז התמונה נהיית גדולה מדי וקשה להכיל אותה וקל מאוד להתפזר. לכן כשכותבים סיפור אני חושבת שחשוב להתחיל מלתכנן את העלילה בקווים כללים, איפה יש שיאים ואיזה מרכזיים ואיזה פחות, מי הדמויות לפרטי פרטים, מה המסרים שאת רוצה להעביר ובאיזה אופן, איזה סמלים יש בסיפור, באיזו שפה ומאיזו נקודת מבט יסופר הסיפור, כמה שיותר פרטים שתוכלי להגיד על הסיפור וגם שיהיו לך כתובים ומסודרים מול העיניים אולי אפילו לרמת רשימת הפרקים לפני שאת כותבת זה יותר טוב. אחר כך תוכלי לעשות שינויים בתכנון אבל כל עוד הוא נמצא מול העיניים ודרך הפעולה ברורה לך הרבה יותר קל למצוא את עצמך במהלך הכתיבה ולא לדחות דברים ולהאבד.. וגם תוכלי כל פעם לכתוב קטע ממקום אחר לפי התחושה שלך באותו רגע.
שואל השאלה:
אני סיימתי לכתוב את הסיפור
למה תמיד מתעלמים מזה?
אוקיי, דמויות, איך להכיר אותן לעומק לפרטי פרטים?
-כתבתי יומן מנקודת המבט שלהן, וזה לא עזר
-דפי פרופיל זה הדבר הכי שימושי בינתיים, אבל גם זה לא משהו
-וכל השאלונים האלה עם ה-200000 שאלות רק עושים לי עצבים.
יש עוד דרך?
אני מיואשת כבר.
אני סיימתי לכתוב את הסיפור
למה תמיד מתעלמים מזה?
אוקיי, דמויות, איך להכיר אותן לעומק לפרטי פרטים?
-כתבתי יומן מנקודת המבט שלהן, וזה לא עזר
-דפי פרופיל זה הדבר הכי שימושי בינתיים, אבל גם זה לא משהו
-וכל השאלונים האלה עם ה-200000 שאלות רק עושים לי עצבים.
יש עוד דרך?
אני מיואשת כבר.
אנונימית
אוקיי אם הסיפור כבר נכתב אז לדעתי עדיף לך לא לערוך אותו עכשיו... קורה לי לא מעט שאני כותבת משהו ואחרי הרבה זמן אני נזכרת בו וקוראת אותו ומוצפת בו מחדש ועורכת אותו מתוך זה. אני חושבת שעדיף ככה.. לא?
כלומר נראה לי שדי עמדת במטרה שלך
כלומר נראה לי שדי עמדת במטרה שלך
אופס, לא ראיתי שערכת^
אוקיי אז... אני מחזקת את התגובה שלי, במיוחד אם את כבר בחלק של העריכה. זה החלק שהכי אסור להיות אובססיביים אליו! אם היה לי שקל על כל פעם שכפיתי על עצמי לערוך, היה לי מספיק כסף בשביל לשלם לעורך לתקן את כל הטעויות שעשיתי בעריכה. עד היום אני מצטערת על זה ומנסה לערוך את הטעויות שעשיתי מהלחץ וההתרגשות של להכריח את עצמי לערוך בכוח. ואחר כך זה קשה מאוד להחזיר את החלק הערוך למקור. אל תעשי את זה לעצמך! באמת שלטובתך, תלמדי מהטעויות שלי ותערכי בזמן שהכי מתאים לך - ולא בכל זמן פנוי כשאת עוד לא שלמה עם עצמך או מרגישה שאת מאלצת את עצמך להמשיך לכתוב, זה פשוט לא טוב, כשזה יקרה המוזה כבר לבד תבוא ואת תדעי את זה. אל תמשכי אותה בכוח, זו העצה הכי טובה שלי בשבילך.
אוקיי אז... אני מחזקת את התגובה שלי, במיוחד אם את כבר בחלק של העריכה. זה החלק שהכי אסור להיות אובססיביים אליו! אם היה לי שקל על כל פעם שכפיתי על עצמי לערוך, היה לי מספיק כסף בשביל לשלם לעורך לתקן את כל הטעויות שעשיתי בעריכה. עד היום אני מצטערת על זה ומנסה לערוך את הטעויות שעשיתי מהלחץ וההתרגשות של להכריח את עצמי לערוך בכוח. ואחר כך זה קשה מאוד להחזיר את החלק הערוך למקור. אל תעשי את זה לעצמך! באמת שלטובתך, תלמדי מהטעויות שלי ותערכי בזמן שהכי מתאים לך - ולא בכל זמן פנוי כשאת עוד לא שלמה עם עצמך או מרגישה שאת מאלצת את עצמך להמשיך לכתוב, זה פשוט לא טוב, כשזה יקרה המוזה כבר לבד תבוא ואת תדעי את זה. אל תמשכי אותה בכוח, זו העצה הכי טובה שלי בשבילך.
אנונימית
שואל השאלה:
כבר התחלתי לערוך אותו האמת. אני דווקא ממש ניהנת לערוך.
דרך אגב, זו לא בעיה לחזור למקורי. כל עוד שומרים עותק מקורי.
כתבתי שתי גרסאות שונות לאותו סיפור (לא הייתי מרוצה מהפתיחה)
אבל בעיקרון מה זה אומר להכיר את הדמויות שלך?
כי אני בטוחה שזה לא לדעת צבע אהוב, או מה השיר האהוב (למרות שגם את זה צריך, אבל זה לא הכרחי).
כבר התחלתי לערוך אותו האמת. אני דווקא ממש ניהנת לערוך.
דרך אגב, זו לא בעיה לחזור למקורי. כל עוד שומרים עותק מקורי.
כתבתי שתי גרסאות שונות לאותו סיפור (לא הייתי מרוצה מהפתיחה)
אבל בעיקרון מה זה אומר להכיר את הדמויות שלך?
כי אני בטוחה שזה לא לדעת צבע אהוב, או מה השיר האהוב (למרות שגם את זה צריך, אבל זה לא הכרחי).
אנונימית
נראה לי שהכי חשוב זה להכיר את המניעים של הדמות שלך, אפשר גם את הסיבות למניעים (סיטואציות בחיים מהעבר של הדמות שגרמו לה לפתח מניעים מסויימים), תפיסות עולם פסיכולוגיות ופילוסופיות, יחסים עם אנשים, פחדים והסתייגויות מדברים מסויימים או משיכה ואהדה לדברים מסויימים. בעקבות זה יכולים להגיע צורת התבטאות, סגנון לבוש ותיאורים אחרים.. וכמובן המקום ממנו היא באה והמצב המשפחתי והכלכלי וצורת החינוך בה חונכה זה גם מאוד משפיע.
כל אחד מנתח אנשים בצורה שונה, אני אישית מתעניינת בפסיכולוגיה ואוהבת לצפות בסרטונים והרצאות על כל מיני נושאים בתוך זה, למשל על nlp שזו סוג של גישה פסיכולוגית יחסית נגישה וזה גם מעניין לחיים באופן כללי וגם מסביר כל מיני דרכי פעולה וחשיבה של אנשים בחיים שלדעתי אם מכירים אותם זה יכול מאוד לעזור בלאפיין ולהבין דמויות שאת בונה.
כל אחד מנתח אנשים בצורה שונה, אני אישית מתעניינת בפסיכולוגיה ואוהבת לצפות בסרטונים והרצאות על כל מיני נושאים בתוך זה, למשל על nlp שזו סוג של גישה פסיכולוגית יחסית נגישה וזה גם מעניין לחיים באופן כללי וגם מסביר כל מיני דרכי פעולה וחשיבה של אנשים בחיים שלדעתי אם מכירים אותם זה יכול מאוד לעזור בלאפיין ולהבין דמויות שאת בונה.
כי אין לך מספיק השראה באותו הרגע, תנסי להיכנס לראש של הדמויות, תנתחי אותן, תכתבי עליהן, תחשבי על דמויות שמזכירות לך אותן שאולי יגרמו לך להתחבר אליהן יותר
שואל השאלה:
זה לא קשור לכתיבה זה קשור לזה שאני צריכה להיות אובססיבית ולהכיר את הדמויות שלי לעומק, אבל אני לא חושבת עליהן בכלל. כאילו אני לא יודעת למה זה ככה.
זה לא קשור לכתיבה זה קשור לזה שאני צריכה להיות אובססיבית ולהכיר את הדמויות שלי לעומק, אבל אני לא חושבת עליהן בכלל. כאילו אני לא יודעת למה זה ככה.
אנונימית
אין מה לעשות חוץ מלהתנתק ולקבל השראה ומוזה לדברים אחרים או לזה, יכול להיות שיקרה משהו שיחזיר אותך לרצון לכתוב. אין טעם לכתוב אם את לא מרגישה שיש לך רצון ותשוקה לכתיבה באותו הרגע וזה בסדר, עדיף לכתוב פעם ב.. כתיבה איכותית מאשר תמיד אבל לכתוב בצורה לא מושקעת ולא כמו שהיית יכולה אם היית מלאת השראה יותר