גם אתם מרגישים שנהייתם פחות רגישים שאיבדתם קצת תלב שלכם אני מרגיש שכולם נהיו ככה כולל אותי מרגיש שאיבדתי את הנשמה שלי

הייתה לי תקופה כזאת

אני לא חושבת שבאיזה שהוא שלב בחיים שלי היה לי הרבה לב למרות שכנראה אני מאוד צריכה את זה.

אף פעם לא הייתי רגישה

יאפ וככה נח לי

אני מרגישה שאיבדתי את עצמי
אני חיה בחרדה תמידית מסויימת, אני עצמי, האמיתית נמצאת מאוחרי דלת שהיא מלאת רגשות, מחשבות ורצונות עם המון פחדים ועם העבר שלי, עם דברים שאני לא רוצה לראות ומדחיקה אותם.
אני הודפת את הדלת ועם ההדיפה של הדלת אני גם הודפת את עצמי מעצמי.
אני מרגישה שאני חיקוי של עצמי.
אני מתגעגעת לעצמי :(

תמיד הייתי כזו.

לגמרי.
היו לי חודשים מלאים שלא הצלחתי להרגיש רגש אחד.
ועברתי דברים בבית שהייתי צריכה לבכות מהם או להתרגש אבל פשוט לא הצלחתי להרגיש כלום.
עד שיום אחד בכיתי בהיסטריה לכרית שלי כמעט כל הלילה.
ויום אחרי זה הרגשתי נקייה. הרגשתי חדשה.
ואז שוב עברו כמה חודשים בלי להרגיש כלום אבל הפעם אני כבר לא יודעת מה לעשות.
אם לבכות אם להביע רגש כלשהוא החוצה אם להתמודד עם זה לבד או לספר. אני מרגישה שאיבדתי את הדרך שלי.
הדבר היחידי שאני מרגישה בתקופה האחרונה זה אדישות.
אני כל הזמן אומרת לא אכפת לי לא משנה לא מזיז לי וכאלה. עד שיום אחד אני מפחדת שהכל יתנפץ לי בפנים ואני אסתכל אחורה ואצטער על כל מה שעבר לי בין הידיים.

תכלס לכל אחד ואחת מאתנו יש מחוסמים רגשיים בעקבות מקרים ומצבים בחיים שגרמו לנו להתרחק מעצמנו, מצבים כמו דיכאון או חרדה ועוד, זה אמנם מגן עליך אבל גם חוסם אותך מלהרגיש חי וזה.

כע, יש קטעים שאני פשוט אדישה...

בסופו של דבר כל אחד עובר מעשים שגורמים לו להיות יותר מנוסה ולהגיב יותר בהתאם


הרוב^

כן