אני כבר לא יודעת מה לעשות אני חייבת שתענו לי

החלום שלי זה להיות זמרת ושחקנית. יש לי חברה שהייתה איתי במקהלה ושלומדת בקונסרבטוריון שכל היום רק מדברת על זה שהיא זמרת מושלמת (לדעתי ממש לא) ושהיא שחקנית מעולה (היא ממש גרועה בזה) והיא כל הזמן מזכירה לי את זה שהמליצו עלייה לקונסרבטוריון ועליי לא. ואגב גם עליי יכלו להמליץ אבל פרשתי (מהמקהלה) שנה לפני ההמלצות ופרשתי רק בגלל שאחת המורות שם הייתה משפילה אותי וצוחקת עליי שלא ייצא ממני כלום, שהיא לא מבינה איך קיבלו אותי לפה ושהמקהלה זה לא המקום בשבילי אלא כמה שיותר רחוק ממנה. מה שבאמת מעצבן אותי זה שסיפרתי לחברה הזאת על החלום שלי, היא יודעת עליו. ויום אחד שדיברנו היא פשוט אמרה לי: "במוזיקה זה עניין של אם יש לך את זה, או אם אין לך את זה. לך אין את זה אפילו טיפה. אבל לי? לי יש את זה בענק." ממש ככה במילים האלה. הביטחון העצמי שלי שגם ככה היה ברצפה ירד עוד יותר. עכשיו כל פעם שהיא שרה (שזה כל הזמן) פשוט בא לי לבכות. אני כל הזמן בדיכאון וחרדות. אני לא יכולה לנתק איתה קשר (מה שיהיה די מגעיל מצדי) כי אנחנו באותה כיתה והיא תמיד נדבקת אליי ולא בקטע טוב. אני לא יכולה לדבר איתה על זה כי היא תצחק לי בפנים. ואני לא יכולה פשוט להתעלם ממנה כי כולם (כולל המורים) נדבקים אליה ומשבחים אותה כאילו היא מינימום ביונסה (והיא ממש לא). לכל מקום שאנחנו הולכות, עד שאני מצליחה להתחבר שם עם אנשים היא מספרת לכולם שהיא שרה ומשחקת וכולם עוזבים אותי והולכים אלייה. לא משנה כמה אני מנסה ומתאמצת אני פשוט לא מצליחה לפרגן לה... אני מרגישה חברה ממש חרא שאני לא מצליחה לפרגן לה כמו שכולם מפרגנים לה. חוץ מזה היא חברה טובה שלי ואין לה מושג כמה נעלבתי ממנה ושלקחתי את זה כל כך קשה. מה אני יכולה לעשות?