להיות קורא מחשבות זה קללה?

לא יודעת, אני הייתי רוצה לדעת לקרוא מחשבות ולדעתי זה דבר מאוד טוב

לא

לא

לדעתי זה דווקא מגניב כל עוד אתכ מסוגל לשלוט בזה ולבחור מתח אתה כן רוצה לשמוע ומתי לא

שואל השאלה:
אני תמיד מרגישה מה חושבים עליי, זה נורמלי? זה לא שזה סתם בדמיון שלי, אני באמת מרגישה מי סתם צבוע אלי, מי אוהב אותי, מי שונא אותי אבל משחק אותה נחמד לידי ועושה הצגה כל יום במשך יום שלם (זה נראה ממש אמין אבל אני מרגישה שזה פייק), ואני אפילו יודעת לפעמים מה הם אמרו מילה במילה ולהרגיש אם דיברו עלי או לא... פעם חשבתי שחברה שלי מדברת עלי עם מישהי דברים רעים וחושבת שאני מוזרה אבל לא רציתי להגיד לה כי היא תחשוב שאני סתומה. ואז מה שהיה שפעם הפלאפון היא לא ניתקה את השיחה ושמעתי שהמישהי לידה אמרה צודקת היא באמת מוזרה...
זה נורמלי שאני מרגישה מה אומרים עלי?

את לא קוראת מחשבות. פשוט יש לך אינטואיציה חזקה לגבי אנשים.
לדעתי זה טוב שאת יודעת להרגיש מי צבוע אלייך וזה.

שואל השאלה:
אבל זה גורם לי לשנוא אנשים ולהעדיף להיות בודדה וחסרת חברים

לשנוא אנשים בגלל מה? סתם ככה או בגלל שאת יודעת שהם צבועים ומשקרים לך?

שואל השאלה:
בגלל שהם צבועים ומשקרים
אני יודעת שהם לא סובלים אותי וסתם זורקים לי תבואי יותר ומתלהבים בכאילו לראות אותי וואי כמה זמן לא ראיתי אותךך עם חיוכים מהממים
ואחרי זה אני אוויר וכשאני מדברת אליהם בוהים בי כמו סמרטוט רצפה מתעלמים וממשיכים ליידי לדבר ביניהם כאילו אני זבוב מטריד ובלתי נראה :(
אני יודעת שהם מדברים עלי מאחורי הגב, זה הרגשה חזקה שדוקרת לי בגוף ומציקה

אני הייתי מעדיפה לשנוא ולהעדיף להיות לבד מאשר להיות עם אותם אנשים שלא שמים לב אליי ושמרכלים עליי

מה שתיארת זה באמת מצב לא בסדר ולא נעים. ולא הייתי רוצה להיות בחברת אנשים שמתייחסים אלי רק ככה.

אבל
אני יכולה לראות מצב שבו מישהו עלול לתפוס אותי כמו שתיארת אותם.
אני עובדת במקום קטן, כמו מוקד.
ואסור לנו לזוז הרבה מהטלפון.
יש כמה אנשים שהם חברים ממש טובים שלי, ויש כמה שהם רק ידידים (בינתיים).
רק עם אחת אני באמת מדברת באופן שותף, כי רק היא לידי בטלפון באותו נושא שאני מטפלת.
אז עם האנשים האחרים קשה לי לשמור על שצף של שיחה ולהיכנס לשיחות עמוקות. ולצערי זה נשאר כשיחות חולין. אבל אני רואה עליהם שהם אנשים טובים, ואני רואה את עצמי הופכת לחברה שלהם... בגלל זה כשכן יוצא לי לדבר איתם אני ממש מתלהבת ושמחה. ואני רוצה להראות להם גם- שאולי אני לא מדברת איתם הרבה, אבל הם כן חשובים לי.
ואז לאורך היום הם לפעמים פונים אלי, והם לא יודעים את מה שאני עובדת בו בדיוק, אז הם לא מבינים שאצלי העבודה ממש מתישה וממש אסור לזוז עד שיש איזו הפסקה... אז יש מצב שגם אני משדרת להם - מה שאת מתארת שמשדרים לך. מקווה שהבנת

לדעתי כן, זה גם לא נעים וזה גם ממש מרושע וחודר לפרטיות. הייתם רוצים שידעו מה אתם חושבים כל הזמן?
להתאמץ לא לחשוב על דברים אישיים כשאתם ליד אנשים?