איך לספר להורים שאני לפעמים נופלת על הרצפה אבל נשארת בהכרה? פעם סיפרתי לאמא שלי שהלב שלי דופק מהר מידי והיא צחקה עליי...

תספרי להם ואם הם צוחקים תפני למישהו אחר

פשוט תגידי להם מה שכתבת פה או שתגידי שאת חוששת שחזר לך הסרטן ואת רוצה לראות רופא. ותדברי על זה עם הרופא פשוט

שואל השאלה:
לא היה לי סרטן...
היה לי גידול ועדיין לא יודעים אם זה סרטן או לא

שואל השאלה:
זה קרה לפני 3 שבועות שהייתי בחדר ולפני זה הרגשתי שהרגליים שלי כואבות ושאני ממש עייפה וחלשה

שואל השאלה:
כלום רק קמתי למטבח לקחת משהו לאכול ופתאום נפלתי

שואל השאלה:
אוף אבל איך אני מספרת להם הם לא מאמינים

שואל השאלה:
אני הילדה מהשאלה הקודמת על זה... אני לא יודעת איך לספר להם

זה יכול להיות סרטן

שואל השאלה:
אבל אני לא יכולה ללכת לבד פעם שניסיתי להתקשר הם אמרו שהם רוצים לדבר עם מישהו מבוגר

מה זאת אומרת?
תגידי להם שההורים שלך לא מוכנים לקחת אותך לבית חולים כי הם לא מאמינים לך.
תפני לדודה שלך או לסבתא וסבא שלך, דברי עם אחד המורים שלך שייקח אותך.
זה לא משהו שאת צריכה להתעלם ממנו.
ללכת עכשיו.

שואל השאלה:
אבל צריך לקבוע תור לדברים האלה ובגלל שיש לי קול של ילדה לא מקשיבים לי ורוצים הורה

גם לאמא שלי יש את הנטייה לגחך כשאני או אחד האחים מתלונן על כאב או על תחלואה או משהו בסגנון...
זו הדרך שלה להרגיע אותי ואת עצמה ולהקטין את הבעיה. מה שאת מתאר כאן לעומת זאת, זה לא כאב בטן. זה נשמע מאוד רציני.
יכול להיות שעניין הלב נשמע לה מוגזם והיא העדיפה לנפנף את זה כדי לא להדאיג אותך ואת עצמה (לפחות זה מה שאמא שלי הייתה עושה אם הייתי מתלונן על דופק גבוה), אבל את חייבת לספר לה על איבוד ההכרה הזה. אין סיכוי שהורה בר דעת ינסה להקטין את זה או לדחוק את זה לפינה. ואם כן, תפני לכל מבוגר אחראי אחר שאת סומכת עליו, אסור להקל ראש.

שואל השאלה:
גם עכשיו אני לא מרגישה משהו כאילו לא משהו עם הדופק אבל קצת נשימות כבדות ושהלכתי להכין אוכל לא היה לי כוח לעמוד אז נשענתי כל שנייה על השיש ועוד שנייה נפלתי באמצע שהכנתי תאוכל

שואל השאלה:
אוף אבל אני לא יודעת מה להגיד להם