למה אנחנו מרגישים כל-כך ריקים אבודים ובודדים בגיל ההתבגרות?

כי אנחנו מתחילים להבין יותר את החיים
חלקנו

כי זה גיל כזה

דיכאון זה מגניב

ההורמונים שלנו משתוללים

וואי כל כך , ככה זה גיל ההתבגרות xd

לחץ

כי זה גיל של עיצוב הזהות שלנו
אנחנו לא יודעים מי אנחנו , אנחנו מנסים לגלות

קראתי על כך שיש תאוריה שאומרת שבגיל ההתבגרות מתחילים מחשבות בנוגע לבניית חיים אישיים ועצמאיים. על מנת לבנות חיים חדשים, צריך קודם לפרק את הקודמים... (לפרק = להעמיק ולהבין), התחושות החזקות לפירוק החיים הקודמים עלולים להתפרש כרצונות אובדניות, אבל בעצם השורש של המחשבות האלה הוא הפוך- הוא למען הריסה ובניית חיים חדשים, לא למען סיום כל חיים לגמרי.

בגלל בית ספר ובגלל הטכנולוגיה