המשפחה שלי מאשימה אותי בכל הדברים כשאני שואלת שאלות . חושבים שאני מוגבלת

המצב החברתי שלי בכיתה ובשכבה ממש לא טוב אני לא מדברת שם בכלל ולא מדברים איתי בכלל אפילו לא מילה ,ואני חושבת שהילדים שם נגדי , אז שאלתי את אמא שלי למה לא מדברים איתי ושם ולמה שונאים אותי ואז היא אמרה כי את תוקפנית עם אנשים וזה , היא רואה אותי בבית תוקפת לפעמים בצעקות . וכשהייתי בגן הייתי ילדה שקטה שלא מדברת בכלל ואפילו לא צועקת, והיא ידעה שזה קרה כשהייתי בגן, ואני באמת אומרת לה שאני לא צועקת ותוקפת בחוץ, ואני מזכירה לה שבחוץ אני שקטה ובכלל כמעט ולא מתקשרת,ועדיין כשאני שואלת אותה למה השכבה ככה אלי היא תמיד לא בעדי ותמיד אומרת שזה בגלל שאני תוקפת ובגלל שאני שקטה ושונה ,היא תמיד לא אומרת לי שזה אשמת אחרים ובגללם,היא לא מודעת שזה יכול להיות אשמת הילדים ושיש דור חרא היום ובאמת לא עשיתי להם כלום, כשאני שואלת אותה למה היא כל הזמן אומרת עליי דברים כאלה היא אומרת כי זה עובדתי ,אבל מאיפה היא יודעת ? מה היא אלוהים?
,הדבר הזה קורה גם בדברים אחרים, יש לי כלב
וכשאחותי אמרה לכלב שלי משפט הוא ישר קפץ כל פעם שהיא אמרה את המשפט , כשאני אמרתי אותו הוא הסתכל וסוג של התעלם ולא קפץ , ואני אמרתי את המשפט בצורה יפה , ואז שאלתי את אמא שלי למה הכלב מתעלם ממני והיא אמרה כי אני כנראה לא חייכתי ,
היא תמיד אומרת דברים שאני הלא בסדר ושאני האשמה במקום לומר שאחרים לא. זה לא הגיוני שהיא כל הזמן אומרת שאני עושה דברים לא בסדר.
ובכל דבר שאני מתלוננת שאחרים עושים לי היא מאשימה אותי שזה כנראה בגללי ושאני לא בסדר.
זה גורם לי לחשוב שאני ילדה גרועה וזה גורם לי לרגשות אשמה. זה גורם לי לשנוא את המשפחה שלי שהם כנראה חושבים שאני ילדה מוגבלת.
וזה גם אחותי ככה ואבא שלי.
מה לעשות?