איבדתם פעם מישהו? איך התגברתם?

טו מאצ' . זמן

כן.

יאפ, הזמן בעיקר.

לא

שואל השאלה:
הכוונה במוות מי שלא הבין

מלא פעמים.
העסקתי את עצמי בדברים אחרים כדי לא להתגעגע, ובאמת כמו שכתבו, זמן.

שואל השאלה:
קשה לי...

הבנתי תאמיני

ידיד שלי התאבד לפני 4 שנים, זמן.
בעיקר
אתה לומד לשכוח מהקיום הפיזי שלו ופשוט נהנה מהזכרונות, כמה שהם יקרים לך.
חברה שלי אמרה לי משפט כזה
"הוא לא מת, הוא חי לך בתוך הלב"
ןאני שמה לב לזה בכל פעולה שאני עושה תכלס..
שזה הכל הוא חח

כן, בכיתי בעיקר זה ממש שיחרר.

כן את סבתי (ז"ל)
ובכיתי המון, התעסקתי בדברים אחרים, יצאתי מהבית כדי לא להיכנס לדיכאון, הייתי עם האנשים שאני אוהבת והתרופה הכי חזקה של הכל זה- ז מ ן

כן.
איבדתי בגיל 5 את דודה שלי. היא הייתה הדבר הכי קרוב אלי. אני לא זוכרת איך התמודדתי עם זה באותו הזמן אולי זה כי חשבתי שהיא עומדת לחזור ולהביא לי מלא מתנות ושוב נצא לטייל.
אבל כשגדלתי קצת והבנתי שהיא באמת לא תחזור, אף פעם, התכחשתי לזה, ניסיתי לדבר איתה, לחפש אותה, לבכות ולחכות שהיא תגיע ותחבק. זאת הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי. והזמן עבר, וגדלתי והתבגרתי. והבנתי שהיא הייתה אדם מדהים ושאני שמחה שהיא הייתה דודה שלי ועדיין. ואולי תפקידה הסתיים בעולם והיא כבר איננה פיזית אבל היא תמיד בתוך הלב שלי. ועד היום כואב לי שהיא לא כאן. אבל כשקשה לי ואני צריכה אותה אני מרימה את העיניים שלי כלפי מעלה ופשוט פורקת עם תחושת החיבוק שלה בדימיון שלי, עד שאני נרדמת.

שואלת השאלה, רשמת שקשה לך. אם איבדת אדם קרוב ואת צריכה לפרוק / אוזן קשבת / תמיכה / סתם מישהו לדבר איתו, אני כאן בשבילך, תמיד!!

תאמת לא חושבת שאפשר להתגבר אבל מה שכן הראש שלך יעסוק עם הזמן בדברים אחרים ופחות תחשבי כל זה