אחרי חצי שנה שלא הקאתי, הקאתי ואני ממש מאוכזבת מעצמי... מה לעשות?

לא להקיא יותר בכוונה
ולהתחיל לאהוב את עצמך

זה הגיוני. הגוף שלך כנראה הרגיש לא נקי והיה צורך להוציא את מה שהכנסת שעשה נזק לגוף. אל תהיי מאוכזבת

את צריכה להיות גאה בעצמך!!!
חצי שנה בלי הקאות זה התקדמות מושלמתתתת

שואל השאלה:
יש לי בולימיה ואנורקסיה אם זה לא ברור... הוצאתי את מה שאכלתי בגלל שהיה לי בולמוס על פנקייקים, אבל אני מפחדת שאני אתחיל לעשות את זה שוב הרבה ויאשפזו אותי שוב.

אשתו של שון מנדס אם זה מה שאת מייעצת לאנשים עם הפרעות אכילה, פשוט אל.

שואל השאלה:
אנג'לס

כן אני ממש הייתי גאה בעצמי ואז בבאם איבדתי שליטה דחפתי אצבעות לגרון והקאתי ופשוט הרסתי את זה

לא ידעתי שיש לך הפרעות אכילה. לא הבנתי את זה מהתגיות. היית צריכה לכתוב את זה. את צריכה לפנות למישהו שיעזור לך.

מאמי, אל תתאכזבי מעצמך. תמיד יש עליות וירידות, אבל תזכרי שזה רק חלק מהדרך שלך להחלמה מלאה. וזה שהחזקת חצי שנה מבלי להקיא זה הישג עצום.

על מה המינוסים?
על זה שאמרתי לה לא להקיא בכוונה?
על זה שאמרתי לה להתחיל לאהוב את עצמה?

חצי שנה בלי? כל הכבוד מהממת!!
ולגבי ההקאות, זה קורה, העיקר שתדעי לקום על הרגליים ולהמשיך להילחם בזה.
גאה בך:)

לראות את הצד החיובי- לא הקאת חצי שנה. להבין שזו הייתה נפילה חד פעמית ולהמשיך ההחלמה. בהצלחה:)

אממ לא להקיא יותר

להבין שיש עליות ומורדות עם המחלה הזאת, ואת מסוגלת להפסיק. זה קשה, אני לא אשקר, אבל את מסוגלת.

שואל השאלה:
זה בסדר, הסתדרתי עם זה! תודה

היי אנונימית,
אני קוראת על הפחד שלך שהכל יתחיל שוב ועל האכזבה שאת מרגישה. שיתפת שאת גם מפחדת מאשפוז חוזר - אני מבינה מזה שהיית מטופלת? בת כמה את? האם מישהו מלווה אותך היום?
את כותבת שכבר חצי שנה לא הקאת - זאת תקופה לא קצרה בכלל וזה מראה על המון כוח רצון ועל כך שאת רוצה לשנות. ולפעמים, יש ימים בהם אנחנו מצליחים קצת פחות מכל מיני סיבות. לכן חשוב לשתף ולקבל תמיכה גם (ואולי במיוחד) ברגעים האלה ולהבין מה קרה לנו ולקבל כלים להתמודד - האם שיתפת מישהו?
מזמינה אותך להמשיך לדבר ולשתף אותי. תוכלי לספר לי מה שלומך וביחד נוכל לחשוב מה יהיה לך הכי נכון ומה אפשר לעשות.
אפשר בהודעות הפרטיות כאן באתר,
במייל שלנו: [email protected] או באינסטגרם: nayedet.digital.
מחכה לך,
אסתי מעלם דיגיטל- ייעוץ והכוונה לבני נוער ולצעירים.