זה נקרא חרדה חברתית? (המשך בפירוט)

חרדה חברתית זה יותר גרוע מזה אתה פשוט ביישן

לא, זה נקרא להיות מי שאת.
בשביל לדעת אם יש לך חרדה או לא צריך ללכת לאבחון,
ואז רק אם זה מהווה בעיה רצינית והתחושת פחד גורמת להתקפי חרדה או הפרעות מסוימות מטפלים בזה לרוב

לדעתי לא.
שאלה,קשה לך מאוד לדבר עם אנשים?

לא, זה לא חרדה חברתית
ובתור מישהו עם חרדה חברתית
אני יכול להגיד לך שזה הרבה הרבה יותר גרוע מזה

שואל השאלה:
לאנונימית:

תלוי, לפעמים כן ולפעמים לא

לא,אין לך חרדה חברתית לדעתי

זה תלוי מה זה גורם לך להרגיש..
חרדה זה דבר מאוד קיצוני כך שאם את מתארת את זה ב"מין הרגשה לא נעימה" אני מניחה שלא:)

גם לדעתי אין לך חרדה חברתית אבל אנחנו לא מאבחנים, אם זה פוגע לך באיכות החיים תלכי לבדוק את זה, אבל לדעתי זה סתם נשמע כמו קצת ביישנות או אולי חוסר ביטחון, זה גם משהו שחשוב לעבוד עליו בלי קשר.

מה ההבדל בין ביישנות לחרדה חברתית בעצם?

חרדה חברתית מאופיינת בפחד עז ומשתק לרוב, שגורם לבן אדם להימנע מפעילויות חברתיות ולא יודע להתמודד או מאוד מתקשה להתמודד איתם, זה משהו שנחשב לאגרסיבי יחסית, להגדיר חרדה רק בעל מקצוע יכול.

רוב האנשים שהכרתי עם חרדה חברתית שהיו בסביבה מעל 10 אנשים היו חווים התקף חרדה (כל הכאבים בחזה ולא מצליחים לנשום ולעמוד)

"אבחנה
על פי ה-dsm 5, כדי שאדם יאובחן כסובל מחרדה חברתית, חייבים להתקיים כל הקריטריונים הבאים[3]:

א. פחד ניכר או חרדה מפני מצב חברתי אחד או יותר בו הפרט חשוף לבדיקה או ביקורת מצד אחרים. דגמאות יכולות לכלול שיחות פנים אל פנים, פגישה עם אנשים שאינם מוכרים, וקיום של פעילויות שבהן אחרים יכולים לראות את האדם עושה פעולות כמו אכילה או שתייה. דוגמה נוספת היא דיבור בפני קהל. בילדים החרדה צריכה להתקיים בנוכחות אנשים בוגרים.

ב. הפרט חושש שמא הוא ינהג באופן שיתפרש כשלילי, כלומר חושש מאפשרות של היות מושפל או מובך, או שיידחה על ידי הסביבה.

ג. הסיטואציות החברתיות כמעט תמיד גורמות לפחד וחרדה. בילדים הביטוי יהיה בכי, צעקות, קפיאה או היצמדות של הילד למבוגר.

ד. סיטואציות חברתיות בכלל מלוות בפחד אינטנסיבי וחרדה.

ה. הפחד החרדה וההימנעות אינם פרופורציונליים לעצם האיום שבסיטואציה ואינם מותאמים להקשר החברתי.

ו. הפחד החרדה וההימנעות הם ממושכים, ובדרך כלל נמשכים שישה חודשים או יותר.

ז. הפחד החרדה וההימנעות גורמים לפגיעה משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי התעסוקתי ובתפקודים אחרים החשובים לאדם.

ח. הפחד, החרדה וההימנעות אינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעה פסיכיאטרית אחרת, כמו הפרעת פאניקה, הפרעת גוף דיסמורפית, או הפרעת הספקטרום האוטיסטי.

ט. אם קיים רקע רפואי נוסף (כמו מחלת פרקינסון, השמנת יתר, השחתה של הפנים כתוצאה מכוויות או פציעה), הפחד החרדה וההימנעות הם לחלוטין אינם קשורים, או שהם נרחבים מאד.

תת סוג של ההפרעה: פחד מפני דיבור בפני קהל."


וזה הקריטריונים הכי מינימלים בשביל לקבל אבחון כזה, במציאות הכל מוקצן יותר.