סבא שלי חולה סרטן ואני ללא יודעת איך להתמודד

שואל השאלה:
אני ממש מפחדת אני כל לילה בוכה ואני לא יכולה לשמוע דברים שמזכירים לי את זה בלי לבכות למשל דיברנו על סרטן בשיעור מדעים ופשוט בכיתי בשיעןר

אני די בטוחה שגם לו לא פשוט
לכן הוא צריך אותך,
הוא צריך שתיהיי חזקה בשבילו ותיהיי שם לא משנה מה כדי לתמוך בו,בסופו של דבר המון מחקרים מוכיחים שהמצב הנפשי של הבן אדם משפיע על הידרדרות הדבר.
אם תיהיי בטוחה בזה שהכל יהיה בסדר את תצליחי לשכנע אותו שזה יהיה ככה ומצבו עלול שכן להשתפר,
מה שבוודאות הוא לא יחמיר

שואל השאלה:
פעם אחת הלכתי עם חברות שלי וחשבתי עליו והייתי כל כך לא מרוכזת שנפלתי וחברות שלי דיברו אליי ואמרו לי שלא שמעתי אותן וכשנפלתי נתקעתי במדרגה שהייתה שם ושבו לא יודעות מה קרה לי שזה כאילו הייתי בכוכב אחר

שואל השאלה:
אנחנו תמיד תומכים בו אבל הוא רב הרבה עם סבתא שלי וגם היה ריב גדול בין דוד שלי לדודה שלי ומאז היא לא באה לארוחות משותפות וזה לא נראה לי עוזר

שואל השאלה:
אפילו דברים שלא קשורים לסרטן כמו מלחמות או פיגועים או סתם מוות של בן אדם מזכיר לי אותו ואני מתחילה לבכות

לכן את צריכה לקחת הכל בידיים שלך,נכון שזו משימה ענקית.
אבל תנסי את לגרום למשפחה להתאחד,לעשות שיחה עם סבתא ולבקש ממנה כמה שפחות לריב איתו,תנסי לבקש בעדינות ולהגיד שזה באמת נורא חשוב לך ואת לא רוצה שזה יהיה ככה במשפחה.
לדבר עם דודה שלך ולהגיד לה שממש התגעגעת והיא ממש חסרה לך בארוחות.
תנסי את להיות הגורם המאחד וגם את תרגישי טוב יותר שאת מצליחה או לפחות מנסה לעשות משהו כדי לגרום לסבא שלך להרגיש טוב יותר

תקראי על זה ותהיי איתו מלא.
תתפללי כמובן. הכל יהיה בסדר

לדבר איתו, לקרוא קצת על המחלה והתופעות ותמיד (עם כמה שזה נוראי) להיות מוכנה לדברים נוראיים .... מקווה לטוב

להתפלל המון

שואל השאלה:
הלכתי וזה לא עוזר

תנסי מה שאמרתי לך
ככל שתעשי צעדים יותר קטנים כך תראי שינוי גם בעצמך וגם במצבו של סבא שלך,
הכל עוד נתון לשינוי.

שואל השאלה:
טוב תודה❤

בהצלחה !

שואל השאלה:
מישהי ממש קרובה אליי גם חלתה בסרטן ולא גילו לי את זה (זה היה שנה שעברה) ואז ראיתי אותה והיא כבר הייתה עם פאה ואז באו אחרי חודשיים והודיעו לי שהיא נפטרה (היא הייתה המורה שלי שהייתה ממש ממש ממש קרובה אליי כמו אמא שלי) וסיפרו את זה לכל הכיתה וכולנו כל הבנות בכינו כל היום ונהנים צחקו וכעסנו עליהם כי לא הבנו איך הם יכולים לצחוק על זה והיועצת באה וגם המנהלת ואנחנו התעקשו לעשות לה פינת זיכרון בבית הספר ולעשות טקס לזכרה והלכנו להלוויה ולשבעה ואחיות שלי היו רואות האנטומיה של גריי והן לא ראו בשבילי ובאמת היה לה טקס והייתי אמורה לשיר בו אבל ברגע האחרון החלפתי את התפקיד ולא שרתי ובמזל כי כל הטקס בכיתי וכל הכיתה עברה טיפולים פסיכולוגיים והכול ולא למדנו איזה שבוע ואני אישית לא הפסקתי לבכות ולא הייתי מאוכזבת חודש בגלל זה והייתי צריכה כל בוקר לבוא ליועצת שתדע מה איתי כי היו ימים שלא רציתי לבוא לבית הספר כי הכול שם מזכיר לי אותה ואני הייתי צריכה לבוא לסכנות מנהלת ומנהלת לפגישת עידוד של תחילת היום כדי שאני אוכל להיות מרוכזת והיו נותנים לי לצאת מהשיעור (לי ולאחרים) כשאנחנו מרגישים לא בנוח.. זה הגיע למצב שלא רצינו מורה אחרת והגיע מורה מחליף והברחנו אותו הוא התפטר.... וזה ככה עד היום...

שואל השאלה:
תיקון לא ונהנים והבנים*

אני חושבת שיהיה ממש טוב אם תלכי לפסיכולוג,
אני סבורה שיש לך קצת טראומה בגלל מוות של אנשים סביבך ואת צריכה לטפל בזה