דברים שרק אנשים שכותבים סיפורים/שירים יבינו?

כל דבר בחיים כמעט רושמים בסיפור או בשיר

דווקא מתי שאתה נתקע ולא יודע מה לכתוב,
זה הזמן הכי טוב לכתוב בכוח משהו

רוב הטקסטים הטובים באים בזמנים לא טובים שקשה

הדברים הכי טובים שלנו יוצאים בלי כוונה לפעמים ורק אחרי שכותבים אותם מבינים את המשמעות העמוקה שלהם

אתה כותב הכי טוב בתקופה שאתה רק חולם על מה שהיה או יהיה...

כשאת כותבת משהו גאוני ותוהה לעצמך האם את המצאת את זה לבד או שקראת את זה איפשהו ממש ממזמן.

וואי כלכך כל הרעיונות הטובים מגיעים בזמן הכי גרוע
-כשלומדת למבחן
-כשמנסה להירדם כי צריכה לקום מחר מוקדם
-באמצע מבחן
אבל בחופש
* מחסום כתיבה*

לשבת יום שלם על הסיפור בלי לאבד ריכוז ולהיות גאים בעצמך
להבטיח להמשיך לכתוב בערב כל יום אחרי הלימודים, אבל בסוף עייפים, טונות שיעורים או אין פתאום כוח

*אין לי מושג מה לרשום בפרק הזה*
*הפרק יוצא ארוך פי 2 מהפרקים האחרים עם תובנות עמוקות, בדיחות שנונות אחרי שאת קוראת אותו בפעם השנייה, כאשר בפעם הראשונה היית בטוח שאת מחרטטת ושזה יצא הפרק הכי משעמם וגרוע בסיפור חח*

נכיד מי ששומר שבת אז תמיד בשבת יש את הרעיונות הכי טובים אבל במוצאי שבת שוכחים כבר

כששכחת להוסיף משהו חשוב על הדמות כי בהמשך את מדברת על זה ואז את הולכת אחורה בסיפור ומחפשת איפה את יכולה לדחוף את זה.
כשאת חושבת על רעיון ממש טוב ואז כשאת באה לכתוב אותו פתאום את לא זוכרת...
כשאת חושבת על איזו סיטואציה שאת רוצה שתהיה אבל את עדיין בהתחלה וייקח לך זמן להגיע לשם:(
כשאת בטעות לא שומרת את הסיפור/שיר וכל המשפטים הגאונים שהיו לך עכשיו נמחקו:(
שאת לא רוצה להפסיק לכתוב גם כשזה אמור להיות גמור כבר
שיש לך מוד לכתיבה ואת כותבת וכותבת ואז משום מקום מחסום כתיבה ואת לא כותבת לאיזה שנה חח

שואל השאלה:
כשאת עורכת את הסיפור וכל העלילה הולכת לאיבוד

אמת בדברייך