13 תשובות
יש טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים, אני מזדהה איתך מאוד, אני בטיפול.
שואל השאלה:
לא רוצה טיפול מכריחים אותי אבל אני לא רוצה
לא רוצה טיפול מכריחים אותי אבל אני לא רוצה
חבל שאת לא רוצה, את תתחילי ותיראי שיפור עם הזמן, אני גם לא רציתי בהתחלה אבל הבנתי שאין לי ברירה ושאני אמשיך לסבול אם לא אתן לזה לפחות צאנס
פשט תראי את החיים בדרך אחרת
שואל השאלה:
לפעמים בא לי למות אבל אני יודעת שזה לא שווה את זה
לפעמים בא לי למות אבל אני יודעת שזה לא שווה את זה
נכון, זה באמת לא שווה את זה, המצב יכול להשתפר, אל תאבדי תקווה!
שואל השאלה:
אין תקווה ):
אין תקווה ):
יש תקווה, תתחילי טיפול, עדיף לחיות על כדורים ולהיות רגוע מאשר לסבול בלי לראות אור בקצה ולחיות בלי תקווה.
שואל השאלה:
אני מאבדת את הרצון לחיות
אני מאבדת את הרצון לחיות
אני חושב שכדאי שתתני צאנס לטיפול, חבל לוותר מראש
היי
אם זו הפעם הראשונה שמציעים לך טיפול, תנסי לקחת. אם כבר ניסית בעבר וזה לא עבד, גם האמת שעם הזמן זה משתנה ואולי עכשיו זה כן יעזור. תנסי להסתכל על זה מאיזושהי זווית חיובית, כי בסה''כ רוצים לעזור לך.
אבל, את יכולה לנסות לפתח תחביבים חדשים כגון- לנגן, לצלם, לצייר, לכתוב, לשיר, לרקוד.. את יכולה לפרוק את הרגשות שלך לתוך דבר כל כך יפה כמו התחביבים הללו
את יכולה גם ללמוד לבשל, ללכת לטיולים, לאמץ חיית מחמד אם זו אופציה כי זה יעשה לך טוב! אפילו לא חייב כלב או משהו, אפשר גם עכבר/אוגרים ואפילו דג חמוד.
את יכולה לבלות עם המשפחה/חברים, להכיר אנשים חדשים
לשנות משהו במראה שלך או בחדר שלך כי זה ממש נחמד.
ובעיקר, נסי לדבר עם מישהו על הרגשות שלך. את האמת שלא חייב מישהו מקצועי, אפשר לדבר עם חבר שיכול להקשיב ולהבין אותך ולתמוך ולאהוב.
את יכולה לבנות חלומות לעתיד, במה היית רוצה לעבוד? איפה היית רוצה לגור? היית רוצה להקים משפחה..? וכו' וכו', ותשאפי אליהם, תעשי מה שאת יכולה כדי להגיע אליהם, כי חלומות נותנים תקווה, ותמיד אפשר להמציא חדשים אם אין. (אגב, גם דרך תחביבים מתפתחים חלומות לעתיד).
ותמיד תזכרי שיש עתיד בלי להרגיש ככה, ואל תהססי לקחת עזרה כשיש לך, גם אם את חושבת שזה לא יעזור, תנסי. זה חשוב. ואל תוותרי לעצמך לא משנה מה, את חייבת את זה לעצמך.
דרך אגב... גם לדבר עם עצמך יכול לעזור. בקול רם. עם כמה שזה נשמע מוזר, פשוט תפרקי לעצמך ותעני לעצמך, תעודדי את עצמך ותתמכי.
אל תשכחי שהחיים הם סך הכל מעולים, קשים אמנם, אבל טובים באמת, זה רק מה שאת מרגישה גורם לזה להרגיש מזעזע, אבל ברגע שזה יעבור את באמת תתענגי על כל דבר שיש בחיים הללו.
יש תקווה, את פשוט צריכה לפקוח את העיניים ולראות אותה..
אה וכמעט שכחתי, יש המון אנשים שגם אני מכירה, שלעשות ספורט מאוד עזר להם בנוגע לדיכאון שלהם או למשברים נפשיים. אין מה להפסיד פה בתכלס, זה גם טוב לגוף שלך וגם לנפש.
ובכל מקרה- אני מאמינה בך שאת תצליחי להתגבר על מה שתרצי, תנסי לתת יותר מעצמך כי זה יהיה שווה את זה בסוף, מבטיחה.
אני תמיד תמיד כאן בשבילך אם תרצי לדבר, אשמח אם תשלחי הודעה.
בהצלחה.
אם זו הפעם הראשונה שמציעים לך טיפול, תנסי לקחת. אם כבר ניסית בעבר וזה לא עבד, גם האמת שעם הזמן זה משתנה ואולי עכשיו זה כן יעזור. תנסי להסתכל על זה מאיזושהי זווית חיובית, כי בסה''כ רוצים לעזור לך.
אבל, את יכולה לנסות לפתח תחביבים חדשים כגון- לנגן, לצלם, לצייר, לכתוב, לשיר, לרקוד.. את יכולה לפרוק את הרגשות שלך לתוך דבר כל כך יפה כמו התחביבים הללו
את יכולה גם ללמוד לבשל, ללכת לטיולים, לאמץ חיית מחמד אם זו אופציה כי זה יעשה לך טוב! אפילו לא חייב כלב או משהו, אפשר גם עכבר/אוגרים ואפילו דג חמוד.
את יכולה לבלות עם המשפחה/חברים, להכיר אנשים חדשים
לשנות משהו במראה שלך או בחדר שלך כי זה ממש נחמד.
ובעיקר, נסי לדבר עם מישהו על הרגשות שלך. את האמת שלא חייב מישהו מקצועי, אפשר לדבר עם חבר שיכול להקשיב ולהבין אותך ולתמוך ולאהוב.
את יכולה לבנות חלומות לעתיד, במה היית רוצה לעבוד? איפה היית רוצה לגור? היית רוצה להקים משפחה..? וכו' וכו', ותשאפי אליהם, תעשי מה שאת יכולה כדי להגיע אליהם, כי חלומות נותנים תקווה, ותמיד אפשר להמציא חדשים אם אין. (אגב, גם דרך תחביבים מתפתחים חלומות לעתיד).
ותמיד תזכרי שיש עתיד בלי להרגיש ככה, ואל תהססי לקחת עזרה כשיש לך, גם אם את חושבת שזה לא יעזור, תנסי. זה חשוב. ואל תוותרי לעצמך לא משנה מה, את חייבת את זה לעצמך.
דרך אגב... גם לדבר עם עצמך יכול לעזור. בקול רם. עם כמה שזה נשמע מוזר, פשוט תפרקי לעצמך ותעני לעצמך, תעודדי את עצמך ותתמכי.
אל תשכחי שהחיים הם סך הכל מעולים, קשים אמנם, אבל טובים באמת, זה רק מה שאת מרגישה גורם לזה להרגיש מזעזע, אבל ברגע שזה יעבור את באמת תתענגי על כל דבר שיש בחיים הללו.
יש תקווה, את פשוט צריכה לפקוח את העיניים ולראות אותה..
אה וכמעט שכחתי, יש המון אנשים שגם אני מכירה, שלעשות ספורט מאוד עזר להם בנוגע לדיכאון שלהם או למשברים נפשיים. אין מה להפסיד פה בתכלס, זה גם טוב לגוף שלך וגם לנפש.
ובכל מקרה- אני מאמינה בך שאת תצליחי להתגבר על מה שתרצי, תנסי לתת יותר מעצמך כי זה יהיה שווה את זה בסוף, מבטיחה.
אני תמיד תמיד כאן בשבילך אם תרצי לדבר, אשמח אם תשלחי הודעה.
בהצלחה.
אני הולכת לפסיכולוגית בגלל דיכאון ולהיות איתך כנה? נטו בשביל שיפסיקו להגיד לי משפטים כמו "כנראה את אוהבת להיות בדיכאון" ושיקחו אותי יותר ברצינות כי אני אגיד לך משהו אף אחד לא יבין אותך באמת. את תמשיכי לשמוע משפטים מעצבנים כמו "את בוחרת, את יכולה לשנות את זה, את יכולה להחליט שהחיים יפים" רק מי שסובל מזה יבין אותך, רק שהבעיה היא שמי שסובל מזה לא יכול לעזור לך או לעודד אותך כי דמייני אותך צריכה עכשיו לעודד מישהו אחר?
אז פסיכולוג טוב מכמה סיבות:
1) לפחות שפעם בשבוע יהיה לך איפה להתפרק בלי שישפטו אותך ולפעמים אפילו יצדיקו אותך. מישהו אשכרה מבין אותך.
2) אני רק התחלתי ללכת אני לא יודעת כמה זה באמת עוזר אבל אני כן יכולה להגיד לך שזה נותן כלים להתמודד עם סיטואציות שונות שנגרמות מהדיכאון..
3) לדיכאון יש סיבות שהן לא בהכרח מה שאת חושבת שהן. על פני השטח זה בגלל אנשים מסוימים או אמירות מסוימות או עצם זה שאת לא מוצאת את עצמך(שזה בעקבות הדיכאון וקצת כמו שאלת התרנגולת והביצה), אלא דברים שהם בתת מודע והפסיכולוג יודע לשאול אותך שאלות מכוונות ואת לא מאמינה איך דרך השאלות שלו והניתוחים שלו את לבד מגלה דברים שהיו בתת מודע וברגע שמתגבשת תמונה מלאה מתחיל הטיפול.
4) בתור אחת שלקח לה כמה שנים להחליט ללכת לפסיכולוג אני יכולה להגיד לך שזה מחמיר עם השנים ככל שהחיים דורשים ממך יותר, ככל שאת הופכת מנערה לאישה וסביר להניח שאת נושאת איתך מטענים מגיל ההתבגרות שלא נפתרו והם מתנגשים עם אורח החיים הקיים.
תחשבי על זה כי זה באמת הפתרון היחיד. הסביבה לא באמת תעזור לך וסביר להניח רק תעשה את זה גרוע כי כמו שאמרתי הרבה אנשים רבים מזלזלים בדיכאון, ולא באמת מבינים את המשמעות של זה ולכן גם תגובות ויחס של הסביבה עלולים להזיק לך.
אז פסיכולוג טוב מכמה סיבות:
1) לפחות שפעם בשבוע יהיה לך איפה להתפרק בלי שישפטו אותך ולפעמים אפילו יצדיקו אותך. מישהו אשכרה מבין אותך.
2) אני רק התחלתי ללכת אני לא יודעת כמה זה באמת עוזר אבל אני כן יכולה להגיד לך שזה נותן כלים להתמודד עם סיטואציות שונות שנגרמות מהדיכאון..
3) לדיכאון יש סיבות שהן לא בהכרח מה שאת חושבת שהן. על פני השטח זה בגלל אנשים מסוימים או אמירות מסוימות או עצם זה שאת לא מוצאת את עצמך(שזה בעקבות הדיכאון וקצת כמו שאלת התרנגולת והביצה), אלא דברים שהם בתת מודע והפסיכולוג יודע לשאול אותך שאלות מכוונות ואת לא מאמינה איך דרך השאלות שלו והניתוחים שלו את לבד מגלה דברים שהיו בתת מודע וברגע שמתגבשת תמונה מלאה מתחיל הטיפול.
4) בתור אחת שלקח לה כמה שנים להחליט ללכת לפסיכולוג אני יכולה להגיד לך שזה מחמיר עם השנים ככל שהחיים דורשים ממך יותר, ככל שאת הופכת מנערה לאישה וסביר להניח שאת נושאת איתך מטענים מגיל ההתבגרות שלא נפתרו והם מתנגשים עם אורח החיים הקיים.
תחשבי על זה כי זה באמת הפתרון היחיד. הסביבה לא באמת תעזור לך וסביר להניח רק תעשה את זה גרוע כי כמו שאמרתי הרבה אנשים רבים מזלזלים בדיכאון, ולא באמת מבינים את המשמעות של זה ולכן גם תגובות ויחס של הסביבה עלולים להזיק לך.
אל תלכי לטיולים
הלכתי ל1000 כאלה והכל חטאטה
לצערי, אני מזדהה איתך לגמרי ואני באותו המצב
הלכתי ל1000 כאלה והכל חטאטה
לצערי, אני מזדהה איתך לגמרי ואני באותו המצב