10 תשובות
רוצים בטובתם.
לא, למעשה אני חושב שמצילים אותם שם.
בתור אחת שהייתה שם, חד משמעית כן!
אנונימית
כן, יש סיפורים מזוויעים שם וחסר כוח צוות וחוץ מזה שזה נראה שם מזעזע, הכל מלוכלך ומבולגן ומכריחים אותך לעשות דברים והצוות מאוד אלים.
יש כל מיני סיפורים על כל מיני מקומות, אני מאמינה שאולי כן יש מקום טוב שמתייחס בנועם למטופלים, אבל לדעתי זה מקום מחורבן עם אנשים זבל ומטופלים מסכנים ומאוד קשה לצאת משם גם....
יש כל מיני סיפורים על כל מיני מקומות, אני מאמינה שאולי כן יש מקום טוב שמתייחס בנועם למטופלים, אבל לדעתי זה מקום מחורבן עם אנשים זבל ומטופלים מסכנים ומאוד קשה לצאת משם גם....
היו לי 2 חברים שיצאו מבית חולים פסיכיאטרי, אחד מגהה והשני מנהריה,
הייתי מבקר אותם גם לפעמים, מקום מאוד נקי ומסודר.
אחד מהם נתפס על ניסיון התאבדות והיה מקבל טיפול תרופתי ועוד טיפולים בכפייה והשני היה יותר לייט ומקבל טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי שם וכדורים.
בתכלס זו חוויה רעה ולא נעימה, די "מתעללים בך שם" לפי מה שהבנתי מהם, אבל זה חלק מהטיפול והחלמה, הרבה מאוד מהאנשים שיוצאים מהמקומות האלה מאבדים את החשק ואת האומץ אפילו להגיד אחרי זה דברים אובדניים, הם לא מסוגלים לחשוב בצורה הזו יותר כי הם לא רוצים להגיע למקום הזה, לבית חולים פסיכיאטרי מגיעים אך ורק אנשים שזקוקים לטיפול מציל חיים, אנשים שלא יכולים להתמודד לבדם ושיש חשש שיתאבדו במסגרת החיצונית או יפגעו בדרך כזו או אחרת/יפגעו בעצמם,
המקום הזה עם כמה שאומרים עליו דברים רעים מציל את אותם בני האדם, מטפל בהם ומנסה להעניק להם כלים, מבחינת אותם אנשים מן הסתם שהממסד הזה יראה גרוע ושטני, הוא לקח מהם את האופציה ליטול את חייהם (רוב החבר'ה שנמצאים שם) או לפגוע בעצמם ומונע מהם את זה, דבר שהם מאוד מאוד רוצים.
בתכלס בלי הבתי חולים הפסיכיאטרים כמות ההתאבדויות בארץ ובעולם היו מטורפות, המקומות האלה מצילים חיים מידי יום, מחלות נפשיות לא פחות גרועות ממחלות פיזיות, יש אנשים שמשווים חלק מהם למחלות כמו סרטן מבחינה של הכאב והרגשה.
לא בהכל אפשר לטפל בסביבה הביתית והחמה, לפעמים צריך ליווי מקצועי והדוק, תנסו לא ללכלך יותר מידי על מקומות שמנסים ועוזרים לכם, לא משנה כמה החוויה לא נעימה היא הייתה לטובתכם.
הייתי מבקר אותם גם לפעמים, מקום מאוד נקי ומסודר.
אחד מהם נתפס על ניסיון התאבדות והיה מקבל טיפול תרופתי ועוד טיפולים בכפייה והשני היה יותר לייט ומקבל טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי שם וכדורים.
בתכלס זו חוויה רעה ולא נעימה, די "מתעללים בך שם" לפי מה שהבנתי מהם, אבל זה חלק מהטיפול והחלמה, הרבה מאוד מהאנשים שיוצאים מהמקומות האלה מאבדים את החשק ואת האומץ אפילו להגיד אחרי זה דברים אובדניים, הם לא מסוגלים לחשוב בצורה הזו יותר כי הם לא רוצים להגיע למקום הזה, לבית חולים פסיכיאטרי מגיעים אך ורק אנשים שזקוקים לטיפול מציל חיים, אנשים שלא יכולים להתמודד לבדם ושיש חשש שיתאבדו במסגרת החיצונית או יפגעו בדרך כזו או אחרת/יפגעו בעצמם,
המקום הזה עם כמה שאומרים עליו דברים רעים מציל את אותם בני האדם, מטפל בהם ומנסה להעניק להם כלים, מבחינת אותם אנשים מן הסתם שהממסד הזה יראה גרוע ושטני, הוא לקח מהם את האופציה ליטול את חייהם (רוב החבר'ה שנמצאים שם) או לפגוע בעצמם ומונע מהם את זה, דבר שהם מאוד מאוד רוצים.
בתכלס בלי הבתי חולים הפסיכיאטרים כמות ההתאבדויות בארץ ובעולם היו מטורפות, המקומות האלה מצילים חיים מידי יום, מחלות נפשיות לא פחות גרועות ממחלות פיזיות, יש אנשים שמשווים חלק מהם למחלות כמו סרטן מבחינה של הכאב והרגשה.
לא בהכל אפשר לטפל בסביבה הביתית והחמה, לפעמים צריך ליווי מקצועי והדוק, תנסו לא ללכלך יותר מידי על מקומות שמנסים ועוזרים לכם, לא משנה כמה החוויה לא נעימה היא הייתה לטובתכם.
ללא ספק
מניסיון
מניסיון
הייתי באשפוז פסיכיאטרי וכמעט מתתי שם אחרי 5 ימים..במזל חברים הוציאו אותי משם.. ימך שמם של הפסיכיאטרים
catlover
ברור שאף אחד לא יגיד שום דבר אובדני אחרי זה, כי מפחדים להגיע לשם
אז אוגרים את כל החרא שמרגישים לבפנים כי מבינים שזה או להרגיש חרא ולשמור את זה ואז יהיה בסדר יחסית או להרגיש חרא ולהרגיש עוד יותר חרא במקום שמפחיד אותך ועושה לך רע.
כמעט אשפזו אותי וסתמתי את הפה במשך שנתיים כי פחדתי מזה, אבל האם זה גרם לדיכאון שלי לעבור? הלוואי, זה רק הפחיד אותי אז סתמתי. זה לא עושה טוב לאנשים. אנשים לא אמורים להפחיד, אמורים לעזור, להבין, לתמוך, לאהוב, להיות לצידו של האדם. ולא עושים את זה ברוב המקומות.
בכל מקרה, אני חושבת שאם המוסדות עצמן היו עוזרות באמת, זה היה אכן מפחית התאבדויות וזה היה מאוד מפחית גם את הדיכאון אצל האנשים. כי כשאתה רוצה לקבל עזרה, אתה לא מצפה להתעללות..
ברור שאף אחד לא יגיד שום דבר אובדני אחרי זה, כי מפחדים להגיע לשם
אז אוגרים את כל החרא שמרגישים לבפנים כי מבינים שזה או להרגיש חרא ולשמור את זה ואז יהיה בסדר יחסית או להרגיש חרא ולהרגיש עוד יותר חרא במקום שמפחיד אותך ועושה לך רע.
כמעט אשפזו אותי וסתמתי את הפה במשך שנתיים כי פחדתי מזה, אבל האם זה גרם לדיכאון שלי לעבור? הלוואי, זה רק הפחיד אותי אז סתמתי. זה לא עושה טוב לאנשים. אנשים לא אמורים להפחיד, אמורים לעזור, להבין, לתמוך, לאהוב, להיות לצידו של האדם. ולא עושים את זה ברוב המקומות.
בכל מקרה, אני חושבת שאם המוסדות עצמן היו עוזרות באמת, זה היה אכן מפחית התאבדויות וזה היה מאוד מפחית גם את הדיכאון אצל האנשים. כי כשאתה רוצה לקבל עזרה, אתה לא מצפה להתעללות..
תלוי איפה יש מקומות ששמעתי שהם ממש לא טובים ויש כן טובים טלוי בצוות
אני לא חושב, אני יודע, ראיתי
אנשים שקשורים למיטה ומרביצים להם רק בשביל שירגעו, אבל מצד שני זה הדבר היחיד שאפשר לעשוצ
אנשים שקשורים למיטה ומרביצים להם רק בשביל שירגעו, אבל מצד שני זה הדבר היחיד שאפשר לעשוצ
באותו הנושא: