יש לי חברה שכל הזמן מעלה לקלוס פרינדס באינסטגרם שהיא שונאת את עצמה ושאלף אחד לא אכפת ממנה ומעלה את עצמה בוכה

הייתי מתעלמת

בת כמה היא

אם ניסית כבר כמה פעמים אז עזבי.
כנראה זה באמת סתם לצומי ואם תגיבי לה את באמת תתני לה אותו ותעודדי אותה להמשיך עם זה

לפעמים כשבן אדם עצוב ולא מרגיש טוב הוא לא בהכרח רוצה לדבר על זה.. להגיד למה ואיך..
כי קל יותר לברוח מהכאב, לנסות לשכוח, או שמתביישים בזה, ולפעמים פוחדים להגיד את זה כי ברגע שאנחנו שומעים את עצמנו אומרים את זה אנחנו קולטים שזה אמיתי. ולפעמים באמת זה לא משנה כי זה משהו שולי.

אני בוכה לא מעט וכשחברות שלי שואלות אותי למה יש הרבה פעמים אני אומרת "לא קרה כלום". כי אני לא רוצה לדבר על זה, לא עכשיו לפחות. בשניה הזאת לדבר לא יעזור לי והדבר היחיד שאני צריכה זה חיבוק וחיוכים, להרגיש שאני לא לבד ולשאוב מהם כוח..
אולי גם היא ככה?
זה לא חייב להיות בשביל צומי.