אני לא רוצה לפגוע באף אחד אבל אתם באמת מאמינים שיש אלוהים?

ההתקדמות הטכנולוגית לא סותרת אמונה בישות אלוהית או בדת.
אמונה לא מתבססת על משהו מוכח, וזה שאנשים מונעים מעצמם דברים בגלל אמונה מראה כמה הם מאמינים בדרך שהם בחרו לעצמם/נולדו אליה. ואין בזה דבר רע.
שכל אחד יחיה לפי אמונתו בתנאי שהוא לא מתערב במי שלא כמוהו.

שואל השאלה:
אבל זה לא כמו פעם, שלא הכרת דברים ולא ידעת כלום ואנשים חונכו למשהו אחד והיו פרמיטיביים ולא ראו מעבר, אנחנו מודעים להכל ועדיין בונים חיים על משהו שלא בהכרח אמיתי

את יכולה להיות עם ידע עצום ועדיין יהיו לך שאלות ומשהו יהיה חסר לך.
והרבה אנשים שלא חונכו לאמונה בה' חוזרים בתשובה

זה מטומטם לרדת על דרך חיים של אנשים רק בגלל שאתה לא מסכים איתה

למה אתה חושב שזה פוגע בי?

איך היא פוגעת בך?

אתה צריך להבדיל בין אנשים קיצוניים לבין הדת

לא חסר חילוניים שמקללים אוטיסטים, זה אומר שכולם ככה?

בתור מסורתיה ובתור אחת שגדלה בסביבה דתית, הסביבה שאני גדלתי בה הייתה מקבלת את כולם ולא נכנסת לחיים האישיים של אנשים ששונים מהם. כמובן שיש יוצאי דופן, אבל הם לא מייצגים אוכלוסיה שלמה.

שואל השאלה:
אני לא שללתי את האידואולוגיה ולא התכוונתי לפגוע באף אחד, אם יש או אין אף אחד מהם לא הוכח.. אבל לבנות את החיים שלך ולהאמין אמונה עיוורת במשהו שהוא לא בטוח שקיים..

למי אתה צריך להוכיח שיש חד קרן אתה מאמין אז תאמין אני לא מבינה אנשים שישר שופטים בנאדם ומרחיקים אותו בגלל האמונה שלו או החוסר אמונה שלו שכל אחד מאמין במה שהוא רוצה ושלא יפריע לאחרים לחיות את החיים שלהם וזה לא רק דתיים יש גם אטאיסתים שעושים את זה

מסכים איתך מאוד, אין שום קטע להאמין במשהו אם אין לו הוכחות.
במהלך החיים חונכתי ע"י הוריי להיות דתי, להאמין באלוהים וכל מה שנכלל בפנים ביהדות, כשגדלתי יותר והגעתי לגיל בערך 11 שאלתי את עצמי אם כל הדבר הזה נכון ואיך יודעים אבל מנעתי מעצמי להתעמק בנושא זה כי הרגשתי שבסופו של דבר אני אאבד את אמונתי ולא רציתי אז בכך, לאט לאט ככל שחלפו להן השנים האמונה שלי באלוהים ירדה קצת יותר ויותר משום שהתחלתי לחשוב בצורה יותר רציונלית כי התבגרתי.

לבסוף החלטתי שהגיע הזמן לחקור וזהו, ראיתי סרטונים של רבנים, ראיתי סרטונים של המדע והמדע סיפק אותי ביותר תשובות מוכחות והגיוניות מאשר כל הרבנים הגדולים למיניהם.
אי לכך כיום אני לא אדם מאמין ושמח על כך, לא מתחרט על ההחלטות שעשיתי ואף יותר שלם עם עצמי:)

להאמין במשהו שאין לו הוכחות זה (סליחה אם נפגעתם)...דפוק.
אני יכול להאמין שיום אחד משום מקום יופיעו לי חבילת שטרות אם אני אבקש ואתפלל כל יום בבוקר לשטר של 200 אבל זה יופיע רק כשאני אהיה ראוי לכך והשטר ימצא אותי כראוי.
(אולי לא האנלוגיה הכי טובה אבל זה מה שעלה לי:)

מה שאני מנסה להגיד זה שאפשר לנסות לחשוב מעבר, אולי בעצם כל זה לא קרה?
להאמין חזק במשהו לא יגרום לו לקום לתחייה פתאום (כל עוד אין הוכחות שהדבר בכלל אפשרי)
להתנתק מהדת זה ממש קשה וזה תהליך שיכול לקחת אפילו כמה שנים.