פתאום חשבתי על אנשים נכים (בכיסא) בצפירה. איזה מביך?

למה מביך?

"הקהל מתבקש לעמוד"

הם יכולים לכבד את הנספים/נרצחים גם בישיבה.

שואל השאלה:
שכולם כזה קמים והם לא יכולים...

זה לא מביך, אבל זה ממש כואב ולא נעים. אני משערת שלאנשים סביבם זה עוד יותר לא נעים.

מה מביך?

הקטע של הצפירה הוא להתייחד עם זכר הנספים, לחשוב עליהם ולהגיד פרק תהילים לזכרם אם רוצים.
למי שאין אפשרות לצערנו לעמוד, יכול לעשות את הדברים הנ"ל בלבד.

זה ממש לא מביך אם כבר מביך שאת חושבת שזה מביך
אין פה שום דבר מביך זה לגמרי מובן...
ואם כבר אני וחושבת שהם בטח עצובים
שהם לא יכולים אבל לא מובכים.

אני חושבת שאנשים מבינים שהם לא יעמדו בכוח כי הם פשוט לא מסוגלים...

שואל השאלה:
ברור שמבינים, עדיין אם אני חושבת על עצמי, נגיד שאני בריאה בדרך כלל ובמקרה הרגליים שלי שבורות ביום השואה (תזרמו) זה היה מביך אותי. כאילו מדגיש את השונות והמוגבלות

בקטנה

מה מביך בזה?

מה מביך?