שאלה בקשר לדת, אשמח שמי שיצא ממנה יכנס

חייתי כמאמינה אוהבת דת. תמיד הגנתי על הדת והערצתי דתיים שחיים לפי הדת בצורה יום יומית (אפילו כילדה רציתי להיות דתיה !!) אהבתי את המסרים והערכים שמוצגים ביהדות וניסיתי לשמור עליהם (אני עדיין חושבת כמה הערכים האלו חשובים ונכונים). שמרתי שבת, תעניות, חגים, בתי כנסת, כשרות ועוד.
לא גדלתי במשפחה דתית, אלא מסורתית.
אבל.. עם ההתבגרות שלי, חל שינוי בצורת החשיבה שלי.

אני באמת ניסיתי להאמין!! באמת!!! שנתיים ניסיתי לשכנע את עצמי, לקרוא, לשמוע ולהתחבר יותר! אבל זה פשוט לא עזר ועם הזמן (בדיוק גם נכנסתי לתיכון) וזה התחיל להראות לי פחות ופחות מציאותי והגיוני. המשפחה של אבא שלי דתיה חרדית ככה שזה באמת היה חלק ממני... ככה גדלתי...
הייתי ככ רוצה להאמין! ככ רוצה אמונה שאוכל להשען עליה ולדעת שיש מישהו מלמעלה שמסתכל, מישהו לדבר אליו ולכל שהוא מקשיב.

אני מאוד אוהבת את היהדות, אני רואה בזה משהו קסום, מרגש, מאחד עם ערכים ומוסר.

לא הצלחתי לשכנע את עצמי אז החלטתי להפסיק לנסות ולהשלים עם העובדה שאני לא מצליחה להאמין, אבל קשה לי מאוד להיפרד מכל המנהגים שכלולים בדת. גם אם אני לא מאמינה אני מרגישה עם זה ככ רע!!


מה לעשות..?
מה דעתכם..?