15 תשובות
אני באמת לא יודעת, הכל נראה לי חסר פואנטה.
אל תזמינו לי משטרה כן?
כדי למות בצורה הכי טובה שיש
כי יש לי זמן, אני לא יודעת כמה
אבל אני רוצה לנסות לנצל אותו בצורה הכי טובה שיש ולהגיע למטרות שהצבתי לעצמי..
וחוץ מזה למה לא? :)
מישהו מבטיח לך משהו טוב יותר
החיים שלי די נחמדים, וכבר אני חיה, למות אפשר בכל רגע, למה שאני אעשה את זה עכשיו?
וחוץ מזה אני לא רוצה להתרחק או לפגוע במי שאני אוהבת ומכיר אותי
כי אומרים שיש תקופות בחיים והן עוברות, אז אני מחכה לראות אם יכול להיות טוב יותר.
בשביל אמא שלי

ממש לא בקטע אובדני פשוט גם אם החיים שלי היו נוראיים הייתי ממשיכה לחיות בשבילה
את האמת שלא יצא לי לחשוב על כך..
אני מניחה שיש בי עדיין כוח סבל בגלל שאני רוצה לראות מה יהיה ביום הבא..
אני רוצה לדעת אם אותו ילד מהכיתה באמת בקטע שלי, אני רוצה לדעת מה אמא תכין לצהריים.., אני רוצה לדעת אם אני אתחיל ללמד את חברה שלי ספרדית ביום שלישי ואני רוצה להתנשק עם הילד החתיך מהכיתה במסיבת סיום כשנעשה טת המשחק אמת או חובה.
החיים שלנו תלויים בחלומות ובהשגות. אנחנו תמיד נרצה להשיג את החלומות שלנו. הטובים כמובן. למרות שלא תמיד נשיג אותם תמיד תישאר בנו תקווה. ובגלל זה אני ממשיכה לחיות.
הם לא, הם מתים כי כולם מתים. פשוט כל אחד בזמן אחר, וזמן הוא הרי לא מושג שפיזית קיים.
אין לי מושג .. אולי כדי לא למות :)
אם אמות עכשיו אני אמות עם רגשות האשם כי אני חושבת מה יקרה לכול מי שאוהב אותי כאשר אני אמות. גם זה לא הרבה אנשים...
אין לי סיבה למות.

אפשר אפילו להפוך את זה לטיעון הגיוני, הרי אפשר לשאול - מה עדיף בסופו של דבר? להיות בחיים, או להיות מת?

אני אומנם יכול לתת הרבה טיעונים למה עדיף *כן* להיות בחיים.. לפחות מבחינתי, אבל גם אם התשובה שלי תהיה "אני לא יודע", עדיין אצטרך לבחור, האם להישאר בחיים או למות מרצוני..

הסיבה במקרה הזה להישאר בחיים - היא שכשתהיה לי תשובה מה עדיף - הבחירה עצמה, צריכה להיות בזמן שאני חי.

כלומר אם אני מת, אני לא יכול לחזור חזרה לחיים ולשנות את זה. אם אני חי אז יש לי בכל עת את האפשרות להמשיך לחיות או למות.
אנונימי
סתם סקרנות לאיך אני אתמודד בסיטואציות עתידיות בחיים שלי
אין ממש סיבה
אולי אם אני אלך אני אאכזב כל כך הרבה אנשים ואנפץ בבת אחת את כל התקוות שתולים בי, פשוט.. הדבר הזה שאנשים קוראים לו "חור" שנשאר אחרי שמישהו מת.
למות זה מאוד מפחיד, לקבל החלטה למות דורש התגברות על הפחד הזה.
זה לא מושך אותי בזה הרגע, כדי להשקיע מאמצים בדבר שדורש תכנון מינימלי צריך רצון או דחף לעשות אותו.
גם כאשר היה לי את הרצון למות, זה היה לי מפחיד מדי מכדי שאהיה מוכן לממש אותו וגם דרש השקעה ומאמץ שהתעצלתי לעשות באותם רגעים.

והנה, עכשיו אני עדיין פה.
לא חשבתי על זה מעולם, על השאלה הזו, אני חושבת שתמיד נותנים לזה קונוטציה שלילת בשאלה של ''למה לך להמשיך לחיות''? אבל זו שאלה עמוקה ומדהימה שמועררת את המחשבה.