יש לי בן זוג כבר כמעט חצי שנה, העניין הוא כזה; הוא התגייס לא מזמן (לפני חודש וחצי כמעט) והבעיה מתחילה בזה

אני נורא חברותית, אז אני אוהבת להכיר אנשים חדשים ולהיות בסביבה. הקטע הוא שבגלל שממנו אני כבר לא מקבלת צומי (לא במכוון, פשוט הוא בקרבי ויש לו שבועות שטח שהוא שבוע שלם בלי פלאפון או נגיד סוגר שבתות) אז כשיש לי קצה חוט של צומי אני כבר שוב שמחה ואני נמשכת לאחרים. זאת אומרת זה לא חלילה ממקום של לא אוהבת, אני אוהבת את הבן זוג שלי וכשהוא פה אני רק מחפשת להיות איתו, אבל אני מפחדת מהעובדה הזאת שפשוט הוא לא פה ואני צמאה לתשומת לב הזאת והיו כאילו כמה קטעים שיצא לי לדבר אינטנסיבית עם ידידים או אפילו עם אחד מהם לשבת קצת (כמובן שכלום מעבר לא קרה) אבל זה פשוט מרגיש לא בסדר מצפונית וגם מערער אותי לגבי הקשר כי זה לא מרגיש לי תקין