4 תשובות
את כבר בת 18, אם את וחבר שלך אוהבים אחד את השנייה אין סיבה שלא תיהיו ביחד..
אני לא במצב הזה אבל כן הייתי במשהו דומה, דיברתי עם אבא שלי והוא הבין אותי
תנסי לדבר עם אחד ההורים שאת יותר מקורבת אליו ושהוא בדכ מבין ומתחשב.
תסבירי לו שאת 18 ואם צריך תנסי גם לתת לו דוגמאות מהחיים שלו (למשל אם בגיל 18 היה לו חברה..)
תנסי לדבר עם אחד ההורים שאת יותר מקורבת אליו ושהוא בדכ מבין ומתחשב.
תסבירי לו שאת 18 ואם צריך תנסי גם לתת לו דוגמאות מהחיים שלו (למשל אם בגיל 18 היה לו חברה..)
וואו, אני שונאת שהורים עושים דברים כאלה. את מספיק בוגרת כדי לנהל מערכת יחסים ובדיוק כמו שאמרת, איך תהיי מנוסה אם לא תתנסי?
אם יש לך אחים/אחיות גדולים, סבים/סבתות, קרובי משפחה אחרים או חברים של המשפחה שההורים שלך יקחו יות ברצינות, את יכולה לשתף אותם ולבקש מהם שידברו עם ההורים שלך.
אם יש לך אחים/אחיות גדולים, סבים/סבתות, קרובי משפחה אחרים או חברים של המשפחה שההורים שלך יקחו יות ברצינות, את יכולה לשתף אותם ולבקש מהם שידברו עם ההורים שלך.
לדעתי, את צריכה לעשות שיחה רצינית עם ההורים שלך. תשבי איתם, תסבירי להם שזה לא הגיוני שלא יהיה לך חבר, יש לך רגשות, ואת מרגישה בוגרת מספיק. וגם אם לא, רק אם יהיה לך חבר תוכלי ללמוד מה זאת מערכת יחסים, ואיך לנהל אותה... מעבר לזה את כבר בת 18, זה גיל עצמאות, ובגרות.
פשוט נראה כי ההורים שלך אובר דואגים לך, והם ממש פוחדים, יראה גדולה, מכך שתפגעי, או שבראש שלהם את עדיין הילדה הקטנה שלהם. זאת הסיבה שאת צריכה להכניס אותם לפרופורציות, ולהכניס בהם היגיון, ושיתנו לך חופש. ואז בסוף תגידי על החבר.
פשוט נראה כי ההורים שלך אובר דואגים לך, והם ממש פוחדים, יראה גדולה, מכך שתפגעי, או שבראש שלהם את עדיין הילדה הקטנה שלהם. זאת הסיבה שאת צריכה להכניס אותם לפרופורציות, ולהכניס בהם היגיון, ושיתנו לך חופש. ואז בסוף תגידי על החבר.
באותו הנושא: