כתבתי משו ,2 דק קריאה פליז כנסו ,מה אומרים?

מזו הריקנות הזו?
מרגישה ביקום את תכלית הכלום
אפס ותו לא אופף אותי כבר תקופה ואני לא יודעת איך להימלט מהבושה
כי אני אמורה להיות עמוקה ורוחנית ,חכמה ורצינית
דתייה .אני .דתייה
העומק אמור להיות אופציית ברירת מחדל
אבל כרגע הוא על מצב טיסה
העומק אמור להיות המצוי
אצלי כרגע הוא רק בגדר הרצוי
שום תחושה שום מחשבה שום וכלום דבר
אבל האם למעשה הריקנות זו מסיכה שאני סהכ עוטה?
עוטה כדי להסתיר את הדברים שבאמת מפחידים
לא רוצה להתעמת לא רוצה לחשוב רוצה לשקוע בים של כלום ואוקיינוס חסום?
או שהוא לא חסום ,אולי זו עוד פעולה אינסטינקטיבית של המוח שלנו כדי להגן עלינו
כמו שלפני שנותנים לך מכה אז אתה מרים את היד בהתגוננות ,מה שנקרא רפלקס מוחי גרידא
אז אולי גם עכשיו אני חווה רפלקס מהנוירונים היקרים שלי שמונעים ממני להכנס לחרדות חששות דאגות יגון ואנחות
כי הרי ברגע שחושבים ולא מניחים לחיים להטריד ,עוצרים הכל ,מחשבנים ולא במובן הכלכלי
גם לא הרוחני כמו שחלקכם נוטים לחשוב על חשבון נפש
פשוט חושבים מהי התכלית מהי המהות מה אני עושה פה לכל הרוחות אוכלת יושנת לומדת כותבת בורחת בוכה צועקת מה מה מה
הכל מתגמד לעיני ריקנות כמו חדר מלא הד שמעיד בתקיפות על עומק הריקנות, אירוני טיפה
עומק של רדידות,חה.
אני מרגישה ריקנות ,אני מרגישה להבה קטנה שרוצה להתפרץ ולהפוך למדורה ולשרוף עיירה שלמה אבל היא לא מוצאת טיפת חמצן כדי להתלהט
החנק ,לא במובן הסוטה של המונח מטריד אותי עד מאוד ,מתי זה ישתנה מה פאקינג לעשות קשה לי הו לורד קשה לשחות בבריכת הפעוטות.