אני עם ההורים שלי בבית וזה ממש מביך אותי לעמוד איתם בצפירה... מישהו מרגיש כמוני?

גם אני ככה
פשוט הולכת לחדר שלי ועומדת שם

וואלה לא
אני בחדר אז

לא, אבל אני עומדת בחדר..

זה די מביך שיראו אותי במצב כזה, שאני בוכה מולם ולא יכולה לעשות כלום.
אני פשוט עומדת בחדר, לבד.

אהלן, אתה יכול פשוט לשחק אותה הולך לחדר "במקרה" בזמן של הצפירה ואז אתה תהיה חייב להשאר שם

ואי כן

וואו, חשבתי רק אני ככה. תלך לחדר, זה מה שאני עשיתי.

אני גם בזמן צפירות לא אוהב לעמוד לידא נשים אז אני הולך הרחק ועומד לי לא יודע למה גם אני ככה מצב דומה

מה מביך? זה ההורים שלך

לא

גם אני, הלכתי לחדר שלי

גם אותי זה ממש מביך אז בגלל זה נכנסתי לחדר וסגרתי אותו ועמדתי לבד בצפירה...

אני עמדתי עם אחותי בחדר

למה מביך?

הייתי בטוחה שרק אני ככה

לא מביך פשוט אני מהאלה שלא מראים רגשות מול אנשים

וואי כל כך נכון איזה מביך

גם אני ככה,הולכת לחדר

ואין לי מושג אפילו למה זה מביך אותי

גם אותי, כל אחד אצלינו עומד בחדר אחר

מה מביך וודפאק זה ההורים שלך

מה מביך בזה

אני גם ככה מרגישה שאני ליד אנשים זה פשוט מעמד שונה וקשה לי יותר להתרכז ולחשוב על כל הנופלים ושאני עומדת לבד אני יותר שוקעת בזה ובאמת חושבת על זה בגלל זה אני גם לא אוהבת ללכת לטקסים אפילו שהם מאוד מרגשים אבל פשוט קשה לי יותר הביחד והאנשים מסביב במעמד כזה יוצא שאני פשוט מסתכלת כל הזמן מסביב ועל מה אחרים עושים וחושבת מה כולם חושבים באותם רגעים במקום לחשוב על מה שבאמת צריך לחשוב בצפירה

כן. אני ביום השואה הקודם הלכתי לחדר לפני הצפירה כדי לעמוד שם לבד.. כי לידם אני מרגישה מובכת כי זה כמו לחשוף את הלב שלך בפניהם..ויש דברים ששומרים לעצמנו.