על מה אתם חושבים בזמן צפירה?

על תקופת הבגרויות שהולכת להיות לי.

האמתי שהמוח שלי לא מצליח להוציא מישהי/ו ספציפי/ת מהראש

על החיילים.

שהפרקי תהילים שאני אומרת יהיו לעילוי נשמת כל חללי צה"ל וכל הנפטרים ושהשם יקום דמם.

על חללי צה''ל ונפגעי פעולות האיבה.

האמת שממש התרגשתי הפעם וואי חחח
סתם המצב בכללי שהיה השבוע והמעברים היו משהו אחר

על סבא שלי שנלחם

רצות לי תמונות של מלחמה ודברים עצובים אחרים בראש

על זה שאני עצוב.

על כך שחבל שהמנהג שבא מהגויים נכנס לתוך עם ישראל.

אני חושבת על חיילים מדממים או מתים

שואל השאלה:
מלא דברים שאתה עושה כולל לכתוב ולהשתמש בטלפון באים מהגויים, מה זה קשור

^ אבל זה לא איזה מנהג שאין בו טעם (לכתוב כאן). סה"כ כתיבה. לא איזה טקס.

שואל השאלה:
מה הבעיה בלעמוד דקת דומיהנ לזכר הנופלים? תפסיק עם השטויות

כי זה מנהג של גויים ואנחנו לא צריכים להיות דומים עליהם. אדרבה, עלינו להיבדל מהם ולהיות שונים מהם.

על זה שמשפחות נקרעו בגלל הטמטום של האנושות. גם ביום השואה אני חושבת על זה.
משפחות שלמות שהיו רגילות לבנאדם בחיים שלהם, ואז פתאום זהו, הוא לא יהיה שם יותר, לא ישמעו את הקול שלו, לא יצחקו איתו, לא יריבו איתו, לא יוכלו לדבר איתו יותר... נגמר
זה קאט רע מאוד לזה

ברגע שמתחילה הצפירה קופץ לי כמו זיכרון רחוק שבחיים לא ראיתי
אני רואה בבירור חיילים שמנסים להגן על המדינה וזה על זה, ונפגעים מהאויב
אני רואה את התהלוכה שמובילה את גופות החיילים בתוך ארון הקבורה למנוחות בבית עלמין צבאי
אני רואה הרבה דם, בכי וזעקות עזרה
אני רואה חושך, אנשים נפגעים ואומץ
וזה מרגיש כל כך אמיתי
אני אפילו רואה שמות של נפגעים (למשל:יוסף שפגט)
אני לא יכולה לפתוח עיניין עד סוף הצפירה
ואמא שלי אומרת שאני מתחילה לרעוד ולהגיע ויש לי הבעת סבל על הפנים בזמן הצפירה
הכי מוזר, אף אחד במשפחה שלי לא נפגע מפעולות האיבה/בצה"ל
רק סבא שלי נלחם במלחמת יום כיפור, לבנון(אני לא יודעת אם הראשונה או השנייה) ובמלחמת ששת הימים
הוא עדיין בחיים ומחר יש לו יום הולדת 71 (כן, הוא נולד ביום שהמדינה נולדה)