60 תשובות
לא, גם אח שלי צוחק.
הוא בן 8, דרך אגב.
אוי גם אותי זה מצחיק ממש
לא יודעת למה
אולי בגלל קכזה כולם בשקט וזה מביך אותי
אני מבינה את מה שעומד מאחורי זה, אבל לא פגשתי עוד אנשים האתה
כן, שקט זה מצחיק.
אבל מצאתי שיטה פשוט תצבטי את עצמך במשך כל הצפירה
כשהייתי בת 8-10 הייתי צוחקת כי לא הייתי מבינה בדיוק מה זה הצפירה הזאת ולמה כולם עומדים סתם ואז התבגרתי ולקחו אותי לפגוש מישהו מהמשפחה שלי שמת בצבא ומאז זה לא מצחיק אותי יותר...
פשוט תנסי לחקור קצת בנושא ותאמיני לי אחרי שתשמעי סיפורים של אנשים את לא תצחקי יותר...
האמת שבחיים זה לא הצחיק אותי...
מעולם לא הצחיק אותי
אני גם צוחקת לפעמים, אני מכבדת ממש אבל הסיטואציה מלחיצה וכל אחד מגיב לזה אחרת
שואל השאלה:
אני שמעתי המון סיפורים תאמיני לי... קרוב משפחה רחוק שלי נהרג אז זה לא שאני לא מבינה את החומרה ואת הרצינות של זה... פשוט אני לא יכולה לחשוב על כלום התפירה חוץ מלהתאפק לא לצחוק
אנונימית
גם אני צוחק...
גם אני צוחקת זה בסדר
זה מביך אותך?
שהייתי קטנה הייתי צוחקת, כשלא הבנתי את המהות של היום הזה.
אבל לפעמים צוחקים כי זה מביך.
זה הגיוני ולגיטימי לגמרי
לפעמים הגוף כחלק ממנגנון התגוננות צוחק על הדברים האלה כדי לא להיפגע מהם - זה כמו שמישהו יצעק עלייך ואת תצחקי, הגוף מגן עלייך ככה
את לא צריכה להתבייש בזה אבל כן הייתי מציעה לך לחפש דרך שבה תצחקי פחות או שפשוט תשמרי את זה בלב
זה לגמרי הגיוני
זה מביך כל המצב הזה...
אני צוחקת כי זה או שאני אבכה או שאני אצחק וכן אני מעדיפה לצחוק
פעם דקה לפני הצפירה חבר שלי הכניס אותי למצב כפית אבל די חזק.
צחקתי כמו מטורף וכשאמרו בטקס לעמוד ולהיות בשקט פשוט קמתי והורדתי לו כאפה חזקה ממש ממש, בחיים לא ראיתי כאפה כזאץ חזקה, הראש שלו ליטרלי עף. אינלי מושג למה עשיתי את זה אבל זה עבד ויצאתי מהמצב כפית (אני אדם בכלל לא אלים, אינלי מושג מאיפה הכאפה הזאת הגיעה).
אז לשאלה - זה גם אותי הצחיק פעם, עכשיו לא, זה לא כזה נדיר או מופרך שתרגישי צורך לצחוק בזמן הצפירה
אנונימי
אותי מצחיק רק הקטע שלפעמים מחכים איזה שלוש דקות בשקט לפני שבכלל מתחילה הצפירה
הצפירה עצמה לא מצחיקה אותי כי אני חושבת על כל החיילים שנהרגו אבל אם לא הייתי חושבת עליהם כנראה הייתי צוחקת ממבוכה
לא מצחיק ולא הצחיק
אני לא צוחק, אבל אני מבין למה נוצר מצב שחלק מהאנשים צוחקים בצפירה. אין שום קשר להבנת החומרה של הצפירה, אלא למבוכה שנוצרת מהסיטואציה, זה לא דבר רגיל ולחלק מהאנשים זה לא מאוד פשוט אז הם צוחקים, צחוק ממבוכה הוא טבעי לחלוטין.
הפסקתי לצחוק מזה מגיל 7...
טיפ שלי זה לנצל את הדקה הזאת לחשיבה על החיילים או הנספים, מה שעבר עליהם שם...
ככה תשכחו מהשקט כי הראש שלכם לא יהיה שקט
איתי אישית הצפירה לא מצחיקה ,אני פשוט חושבת על כל החיילים שהקריבו את החיים שלהם כדי שלנו תיהיה מדינה עכשיו ...
תכלס אני לא מבינה מה כל כך מצחיק ? כאילו תנסי לא לצחוק כי זה לא מכבד ...
בואי הם לא מתו כדי שאחר כך תצחקי בצפירה ,לא משנה אם זה על מה שקרה או בגלל שזה מביך ,פשוט לא צוחקים נקודה .
בת כמה את שאת עוד צוחקת מזה?

הייתי מצחקקת בכיתה ב... לגיטימי,
אבל בשלב כלשהו אתה מתבגר ומבין שזה רציני ולא צוחקים גם אם זה לא מתוך זלזול
זה הגיוני לגמרי זו באמת סיטואציה קצת מביכה
יקרה ,
אני לא שופט אותך
ואני משוכנע שזה יושב מאוד חזק על אירוע ריגשי+תמונות שיש לך בראש
(ולא בגלל שאת רוצה לצחוק)
כן תעשי הכל כדי לנטרל את מה שמביא אותך לצחוק

כל טוב יקרה
שהייתי קטנה מהמבוכה זה מה שהיה קורה לי
כן אני גם תמיד צוחקת בצפירות
גם אני צחקתי
הכלב שלי לא הבין מה עשיתי אז הוא התחיל לנשוך אותי בכף הרגל
המקום הרגיש שלי )=
לא גם אני צוחקת משום מה
גם אני לפעמים
אח שלי גם צחק והוא בן 7
יש כאלה שמפרשים עצב כצחוק.
כלומר שהם עצובים הם צוחקים
הכל בסדר.
אני חושב שאת צוחקת כי את לא מבינה את מה שעומד מאחורי הצפירה.
אני מצרף לינק לאחד מהאסונות הגדולים של צה"ל.
תקראי ואולי תביני יותר לעומק את הכאב שעומד מאחורי זה.
אנונימי
לפי השכבה שלי, את ממש לא היחידה
אנונימית
לא יש הרבה
פעם בבית ספר היה קורה לי בגלל זה הייתי עומדת מאחורי כולם
היה לי הפרעות קשב וריכוז חמורות והצפירה חירפנה אותי
אבל בחמש שש שנים האחרונות בדרך כלל חמש דקות מתחיל לי רעד ודפיקות לב כזה כי יש לי בעיית שמיעה הפוכה שבאוזן אחת אני שומעת חד יותר מבנאדם רגיל ובאוזן השניה כמובן שומעת כמו כולם וזה ממש מעצבן צפירות, פן, ואפילו שקט מוחלט מחרפן באותה האוזן אני צריכה שיהיה מאוזן בשתי הצדדים נגיד אם באופן כללי אני שומעת מוזיקה באוזניות ואוזניה שמאל מפסיקה לעבוד ורק אוזניה ימין עובדת אני חייבת לזרוק אותם. אז ככה שעכשיו אחרי שסיימתי בית ספר ולמדתי טיפה יותר לשלוט בתגובות אני פשוט סותמת אוזן אחת עם האצבע.. יש כאלה שעושים לי פרצופים אבל תכלס הם לא מבינים מה זה לשמוע חד יותר רק באוזן אחת
לא נורא אני כמעט בכיתי ביום השואה
אבל מתאמצים לשמור בפנים.
זה לא עניין של מצחיק או לא מצחיק, צחוק זו תגובה אמוציונלית אנחנו בני אדם ופועלים מתוך אינסטינקטים.
כנראה שהסיטואציה עצמה היא מה שהביכה את שואלת השאלה וגרמה לה לצחוק ולא המוות של החיילים שלנו
אנונימית
האמת היום התאפקתי לא לצחוק כי בדיוק עשינו אימון בחברה ופתאום הייתה צפירה אז השתטחנו על הרצפה ואחרי כמה שניות נזכרנו שזה ליום הזיכרון,קצת מביך
אנונימי
אני מכירה מישהי כמוך, ואני מבינה כמה זה מביך. במיוחד כשאנשים רואים שאת צוחקת או מתאפקת לו לצחוק ומתעצבנים.
תקשיבי, יש לי עצה.
כשהצפירה מתחילה, תעצמי עיניים, תעמדי בצורה נוחה ותחשבי על הסיבה של הצפירה.
אם את לא תראי את כולם עומדים בשקט ולא תרגישי שאת עומדת בצורה מגוחכת, זה יעזור לך להתגבר על המבוכה.
אני תמיד צוחקת מאותה סיבה שלך אז אני פשוט נושכת את הלשון עד שהצפירה תיגמר ואם את רואה שאת עומדת לצחוק אז תנשכי קצת יותר לזק עד שתתרכזי בכאב ולא בצחוק זה עובד לי תמיד
כן, ואת אדם נוראי.
holyshit היא ממש לא עושה את זה בכוונה והיא ממש לא האדם הראשון והאחרון שעושים את זה יש עוד המון אנשים כמוהה וגם אני אחת מהם זה לא שבא לנו לצחוק זה פשוט יוצא בלי הסבר מה לעשות ויש שיטות שעוזרות להרבה אנשים לא לצחוק ברגעים כאלה.
אז אתה ממש לא יכול לשפוט בן אדם כזה אם אתה לא מבין את הסיטואציה שלו ואם אתה לא היית או איתו באותה הסירה.
את לא היחידה. אבל לפחות את מודעת לזה שזה לא בסדר, וכן מכבדת באיזשהי צורה אבל צריך להשתדל לא לצחוק כי הצפירה נועדה בשביל שנזכר בכל החללים שנפלו למעננו וזה כל כך עצוב שכשחושבים על זה ומבינים את זה, וזה לא מצחיק.
אנונימית
לכל הצדיקים
מה עשיתם בשביל החיילים חוץ מלעמוד בצפירה? ואני מדברת על דברים ספציפיים שעשיתם ''לכבד'' על ידי הורדת אנשים אחרים לא נחשב
שום דבר? זה מה שחשבתי
כמה אני שונאת מטיפי מוסר
אנונימית
גם לי זה קרה באיזור כיתה י
עברו 6 שנים מאז והתגייסתי,אני לקראת שחרור וכ'ו
וזה פשוט נעלם
באיזשהו שלב זה נעלם
גם ביום הזיכרון הזה וגם ביום הזיכרון לשואה(במיוחד אחרי מסע פולין)כשאת מתבגרת זה נפסק,
אהובה, זה לא משנה אם היא האדם היחיד, זה משנה עד כמה זה נוראי. אנשים מתו כדי להגן עליה והיא צוחקת? אני בטוחה שאם זה היה חס וחלילה אח שלה היא לא הייתה צוחקת. קאליופה^
זה לא שהיא עושה את זה בכוונה,אני מתאר לעצמי מנסיוני
זאת המבוכה במעמד הזה, משהו בלתי נשלט
זה לא בכוונה אני מניחה
אז אני מניחה ש..זה בסדר?
את לא היחידה יש עוד אנשים שמתנהגים כמו ילדים בני שמונה כמוך
כשהייתי קטנה (בערך עד גיל 8) הייתי צוחקת בשקט בזמן הצפירה, כשגדלתי הבנתי שזה היה כי פשוט לא ידעתי איך להתמודד עם הלחץ ולא רציתי לחשוב על חיילים שנפלו כי ידעתי שאבכה. זו הייתה הדרך שלי להתמודד, עכשיו אני לא מונעת מעצמי לחשוב, ואני יודעת שגם אם אבכה זה נורמאלי ואף אחד לא יסתכל עליי מוזר.

אז אני מניחה שזה בסדר כל עוד זה נעשה בשקט, כי שוב, זה לא מגיע ממקום של לצחוק על העניין הזה.
הנערף מה מצחיק אינעל העולם??
האמת גם אני הייתי צוחקת פעם, כשהייתי בת 5.
כן קרה לי שהייתי עם חברות בצפירה ולא הצלחנו להפסיק לצחוק
כן שהייתי ילדה קטנה צחקתי קצת בצפירות כי זה מביך. והיום עם כמה שאני צוחקת מדברים וכמה שאני מובכת אני מתחברת לרגע הזה בצפירות. את ילדותית, בגלל זה זה ככה. ברצינות, תתבגרי.
התגובה הראשונה הרגה מצחוק וזה טבעי דרך אגב
זה לא אומר שהיא ילדותית, גם לאנשים בוגרים יש את הרגעים שהם לא שולטים בעצמם
כשזה יקרה לכם בלי שתצפו לזה תבינו
אנונימית