הייתי בלוויה של חייל שנהרג לפני חודש בערך..

ומאז אני לא מפסיקה לחשוב עליו למרות שאני לא ממש הכרתי אותו, אמרו שהוא היה ילד מדהים והחבר הכי טוב שאפשר להיות... הוא אפילו לא הספיק להיות חייל הוא נהרג בגיבוש...): זה מרגיש לי מאוד מוזר שאני ככה עצובה על מישהו שלא הכרתי בכלל, כאילו אני מחפשת צומי או משהו למרות שאני הכי לא... זה פשוט עצוב והוא היה נראה ילד מדהים... ראיתי שם את אימא שלו בוכה, זה היה נורא כואב... אחרי זה הלכתי עם מישהי שהייתה קרובה אליו לים ( הם גרים על הים ) והיא שמה שיר עצוב ופשוט היינו שם והקשבנו לשיר.. מאז, כל פעם אני נזכרת בשיר הזה או כשאני שומעת אותו, אני ישר נזכרת בו... ואני לא יודעת למה אני מרגישה ככה לאדם שבכלל לא הכרתי... עזרה? זה בסדר?