הייתי היום בהופעות של יום העצמאות אצלינו ועמדתי בשורה הראשונה..

קיצור מרחוק קצת.. בערך 7 מטר עמד מאבטח.. וכל 5 שניות הוא הסתכל עלי.. ואני לא משקרת..חוץ מיזה, זה שעמד מאחורי ומאחורי חברות שלי לא הפסיק לתקוע בי ובהן מבטים.. וגם אני ואחותי התאומה עמדנו אחת ליד השנייה ומאחורינו שתי חברות.. ואז ליד אחותי עמדה איזה שהיא אישה מבוגרת קצת שהיתה עם הנכדה שלה.. וליד האישה המבוגרת עמדה עוד אישה בערך בסביבות גיל ה27-30 ושניהן הסתכלו עלי רוקדת ושרה.. ואז האישה המבוגרת אמרה לי "איזה יפה את!" ואז אחותי התאומה כזה הסתכלה עליה והיא אמרה לה "יא, אתן תאומות!" ואני כזה הנהנתי וקצת המסמקתי.. כל שיר או ריקוד היא עושה לי (בעיקר) ולאחותי התאומה "יאללה תרקדי! יאללה תשירי" וזה היה מביך.. האישה הקצת יותר צעירה הסתכלה עלי הרבה.. והצלם שצילם את כולם מהבמה (ניראה לי שהוא מהעיתון של הקריה) צילם אותי הרבה.. וכשהלכנו קצת אחורה.. קבוצה של יפנים/אוקריינים הסתכלה עלי וחייכה ודיברו בינהם.. אז חייכתי בנעימות והלכתי משם..כן אני יודעת שזה נשמע שחצני מאוד.. אבל זה ממש הביך אותי.. וכזה הרגשתי את המבטים של כולם עלי.. למרות שחלקם באמת היו עלי.. אבל בכל זאת.. זה הביך אותי מאוד!
מה חושבים על זה?
מצטערת אם זה יצא שחצני מידי.. אבל איך להתמודד עם הערות נחמדות כאלה ואחרות? ולמה למרות המחמאות האלה אני לא שלמה עם עצמי כל כך? מה לעשות בנוגע לזה?