למה בבית ספר לא מלמדים איך להתחבר לילדים ואיך לא לנדה אותם ולעזור לחרדה חברתית?

בתי ספר מנסים לעזור אבל לא מצליחים לעזור לכולם כי יש עליהם לחץ ועומס

כי תנך חשוב יותר

מכיוון שזו לא המטרה של בית הספר.
הגיע הזמן להבין - בית הספר לא שם אותנו בכיתות ושכבות כדי לחבר בינינו, אלא בגלל בעיות תקציב.
אין באמת חובה על בית הספר לחבר בינינו, אלא רק לתת לנו את החומר שנקבע כחומר חשוב.
אפשר ללמד אנשים איך להתנהל הם דברים, כמו חברה, אך אז זה לא לימוד מקצועות.

רעיון בית הספר, עוד מיוון העתיקה, הוא לימוד מקצועות, אז זה היה כמו באוניברסיטה, מאז השיטה הטורקית, זה בכיתות.

אז למה יש שיעורים כמו חינוך/מפתח הלב/כישורי חיים (וואטאבר) ופעיליות חברתיות?

^כדי שלא נשתגע מלהיות עם אנשים שאנחנו לא מכירים? שוב, אין עליהם את החובה הזו, אלא זו מין העשרה.

ברור שיש עליהם את החובה הזאת. הם אחראים עלינו מבחינה ביטחונית ונפשית. אם מישהו מרגיש בודד ומתחיל להיכנס לדיכאון ולפגוע בעצמו על אחריותם לטפל בזה כי הוא תחת חסותם.

שואל השאלה:
נכון. אני הרבה ראיתי ילדים בצד בלי חברים ועכשיו אני מנודה מהכיתה שלי וכולם מתייחסים אליי כאוויר ורק לפני רגע הייתי לבד בכיתה עם עוד שתי בנות וילדה מהכיתה שלי ישבה וילדה אחרת מהכיתה שלי שאלה אותה אם היא באה לספורט והן פשוט הלכו ביחד והן לא חברות ואני הסתכלתי עליהן על כל השיחה וראיתי איך הן לא מסתכלות לכיווני והן יודעים שאני שם.

תכלס
כנראה כי זה לא משהו שאפשר לעשות עליו מבחן
זה כל מה שחשוב למערכת היום

זה לא חשוב ולאף אחד לא אכפת

הבית ספר הוא מקום שאנחנו לומדים בו אז לא יהיה אכפת לו איך אנחנו מרגישים כן מצטער על התשובה הקצת חרא

כי לבית הספר לא אכפת מאיתנו, אכפת לו רק מהישגים

כי לבית הספר אכפת רק מזה שנלמד דברים לא חשובים ושלא יעזרו לנו בעתיד.

כי בית ספר סתם אומר שקודם כל צריך להיות בן אדם הם הרי לרוב כמעט לא מלמדים משהו חוץ ממשהו ש-''יעזור'' בחיים כמו שפה מתמטיקה אנגלית ומדעים אני לא אומרת שזה לא חשוב אבל באמת ערכים זה הרבה יותר חשוב

יש בתי ספר שאומרים את זה ובמקום שיעור רגיל מסבירים על דברים כאלה,
נגיד בבית ספר הישן שלי היו עושים לנו פעם ב שיעורים על לעזור לאנשים לנסות להתחבר לאנשים שקשה להם ועוד כל מיני..

בשביל זה יש יועצת בבית ספר
בשביל זה יש חינוך מיוחד
בשביל זה יש פסיכולוגים ופסיכיאטרים
בשביל זה יש צוות בבית ספר שעל פי חוק אמור לטפל בבריונות
ובפעם האחרונה שבדקתי, היחס היחיד מהמורים לרעשנים שיודעים לדבר הוא "תורידי רגליים מהשולחן" "מי הרשה לך לדבר בטלפון באמצע השיעור?" "חלאס עם הדיבורים"
עם כל הכבוד לזה שיש לך חרדה חברתית את לא יכולה להגיד שלא עושים כלום, את פשוט לא משתמשת בכלים ובאופציות שיש
ועם כל הכבוד, לבן זוג שלי יש חרדה חברתית והוא עובר הצקות, וכששאלתי אותו למה לא עושים עם זה כלום הוא אמר שזה כי הוא לא מדבר על זה, ועם כמה שהייתי רוצה לעזור לו אני לא יכול לטפל בזה בשבילו, הוא זה שצריך לגשת להנהלת בית הספר שלו
אגב, שתי בנות שלא דיברו איתך כי הן היו עסוקות בלדבר אחת עם השניה ואת לא פנית אליהן בכלל-זאת לא בריונות

^מסכימה עם אנונימי

כי לא אכפת להם ממך

כי מערכת החינוך דפוקה מדי

כי האינטרס של בתי הספר( או לפחות הביס שלי) הוא ה"שם הטוב" ו"100 % זכאות לבגרות" ושאר שטויות .. מחנכים אותנו להיות 100 בתנך ומתמטיקה ו0 בדרך ארץ הדדיות ויחס כלפי מי שקשה לו

לא נכון הבית בבית הספר שלי עושים כאלה (לעיתים רחוקות)

מסכימה
אני עם חרדה חברתית מגיל קטן יחסית ואני שנים ממש בודדה בבית ספר, אולי חברה או 2 וגם הן לא חברות טובות
היו מקרים שגם התנהגו אליי מגעיל כי אני שונה ובלי חברים כמעט
זה פשוט קשה להיות עם חרדה חברתית ומי שאין לו לא יבין עד כמה
אני חושבת שצריך להעלות את המודעות לנושא הזה ובדחיפות

כי מערכת החינוך חרא
אם אתם לא רואים את זה עכשיו אתם תבינו את זה בדרך הקשה

כי המורות מגיעות בשביל ללמד ונדירים האנשים שבאמת יתנו יחס שווה לכולם במיוחד כשהכיתה מפוצצת תלמידים אף אחד לא ילמד אותך כלום

אני לא יודעת איך זה אצלכם אבל אצלי היו לנו שיעורים שלמים ממש כל שבוע שפשוט דיברנו עם המחכנת על מה קורה ואיך אנחנו.
והשנה (כיתה י) אנחנו עושים את זה גם עם המורה לאנגלית והיא מקצה לנו שיעורים להרגיע אותנו ולתת לנו לשפוך דברים שיש לנו על הלב. (גם לדוגמה במצב הביטחוני שהיה היא הציעה לנו לדבר איתה אם אנחנו רוצים).
וכמו שאמרו יש יועצת ויש מחנכת.

וגם אין איך ללמד איך להתחבר לילדים, אין שיטה של שלבים, זה עניין של ניסיון, וזה עוזר אם מישהו פונה אליך ונותן לך את הניסיון הזה איתו. ככה שלמורה אין ממש דרך ללמד. היא יכולה לנסות ליצור קבוצות ולהכריח אותן לדבר אבל זה לא יעבוד ממש

כי הם לא מבינים את זה צריך להסביר להם......

כי לבית ספר אכפת רק מציונים. לכו לראות את הברטון הזה. כל מה שאי פעם חשבתי ופשוט לא ידעתי להגיד.

מלמדים את זה בשיעורי חברה ומפתח הלב אבל רק ביסודי אז...

אני מסכימה איתך, לדעתי מה שצריכים לעשות זה סדנאות שיגרמו לתלמידים לדבר אחד עם השני ולתקשר ביניהם.. לי יש חרדה חברתית וכל אסיפת הורים המחנך שלי אומר לי תתחברי לילדים חדשים את בבועה משלך וזה מביך אותי כי מה לעשות- קשה לי! מצד שני הוא כל הזמן מדבר עד כמה הוא רוצה שהכיתה תהיה מגובשת אבל לא עושה כלום. הוא יכול להעביר מקומות, הוא אפילו אמר שאם מישהו יתארגן על יום גיבוש אז הוא יכול לפנות שעות מהמערכת, אבל אף אחד לא עושה את זה ובטח שלא אני כי אני ביישנית- וגם הוא לא עושה את זה. אנשים רואים שיש לי חרדה חברתית- מורים ולא עושים כלום כאילו זה אשמתי.
אבל זה לא!! ילד שיש לו חרדה חברתית זה לא אשמתו כי בית ספר לא נותן לו את הכלים להתמודד עם זה וזאת הבעיה!!!!
ועוד יותר גרוע- יש מורים שמתייחסים רק לילדים המקובלים ומדברים איתם ולא לילדים עם החרדה שמרגישים פחות! שמרגישים במעמד יותר נמוך! האם ככה זה צריך להיות??
ברור שיש יועצת ויש מחנך אבל כמו שאמרתי, הם יודעים לדבר ולא לעשות!
האם חרדת מבחנים יותר חשובה מחרדה חברתית???

את צודקת
וואי כמה שאת צודקת
הלוואי ולאחרים היה יותר אכפת

מה את מציעה לעשות?

שואל השאלה:
וואו חח רק עכשיו חזרתי וראיתי שזה היה בחמות.

זה מבאס אותי ויש פה כמה שאומרים שהמחנכת יכולה לעזור והעניין הוא שלאנשים עם חרדה חברתית קשה להם ממש ממש לדבר עם המחנכת וזה בלתי אפשרי וחוץ מזה למחנכים אכפת רק מהילדים שמראים מה הם מרגישים ובדרך כלל כאלה עם חרדות חברתיות הם לא רוצים להראות את הרגשות שלהם.
הכי קטע זה שילדה בכיתה שלי ישבה קצת בצד וכבר אמרה שהיא מרגישה מנודה אזז היא מודעת לזה שאני מנודה ואנשים הם לא עד כדי כך טיפש*ם שהם לא רואים ולא שומעים על זה.
חייבים להכניס עוד שיעורים למערכת כמו שיעור להתחברות, שיעור שמלמד על חרדה חברתית ושיעור על דיכאון.

אני לבד אני בדיכאון אבל בגלל הביצפר זה הפך לגרוע יותר כל יום אני צריכה לקום מוקדם לא משנה מה אתה חייב כל יום לשמוע את הצעקות של המורה ואז יש טת העבודת כיתה שממנה אתה הכי מפחד
וטז יש את היום מורים....
ומה שאני הכי שונאת זה לקבל ציון למבחן לא רק שאניממקבל צעקות זה מוריד לי את הביטחון לא היה לי כוח לחיים בגלל הבית ספר.
ככה זה מתנהל מי שמקובל נהנהורוצה לבוא לבית ספר בישביל חברים או ללמוד ויש את האלה בדיכאון שאין להם כוח לקום מהמיטה ואין טעם לכלום אין כוח לצחצח שיניים לאכול לסדר.
אף אחד לא יכןל להבין את זה......

שיעורי התחברות נשמע כמו בולשיט,סליחה אם כל הכבוד לחרדה החברתית שלך זה שהמורים ידחפו ילדים להיות איתך לא יעזור לא לך ולא להם

ושיעור שמלמד על חרדה חברתית ודיכאון רק יגרום לכולם עוד יותר חוסר אכפתיות

שואל השאלה:
זה ממש לא נכון ויש מלא ואני אומרת מ ל א ילדים מנודים עם חרדות חברתיות כמעט כל אחד ביישני אז תפסיק עדיף שאל תענה פה יותר כי זה לא מועיל. אני לא מדברת עליי אישית אני מדברת על כל הילדים שיש להם את זה ויש המון.

אוקי סבבה שלא יעשו את זה
אבל שלפחות לא יכריחו ילדים להשתתף בפעילויות חברתיות ולעשות עבודה בקבוצות.
אחרי זה מתפלאים למה חצי מהתלמידים רוצים למות
((מנסיון אין דבר יותר משפיל משהמורה אומרת לעבוד בקבוצות/זוגות ופשוט אין לך עם מי אז היא שמה אותך עם אנשים אקראיים ואתה מרגיש ככ נדחף))

שואל השאלה:
אני לא רוצה שיהיה להם אכפת ממני רק כי אני מדברת איתם. אני ניסיתי את לא מאמינה כמה ניסיתי ואני יזמתי חברות ואני הראתי את הקושי שלי להתחבר אבל הכיתה שלי פשוט לא רוצה ואני יזמתי שיחות והם לא יזמו ככה שאני ראיתי שלא בא להם עליי.

שואל השאלה:
מה זאת אומרת? ^

לפי דעתי תלמידים עם חרדה חברתית הם סוג של תקועים. מצד אחד קשה להם להתחבר והם מרגישים רע כי הם מנודים. מצד שני יש את ההורים והמחנך שלוחצים עליהם למרות שקשה להם, מה שגורם להם להרגיש עוד יותר תחת לחץ ותסכול. הם ירגישו שהם לא מרצים את ההורים/ המחנך וזה לפעמים גורם לילדים להתבייש בחרדה החברתית- לא לדבר על זה עם ההורים והכי גרוע לשקר שהכל בסדר ולשמור הכל בבטן ולהתמודד עם זה לבד. הם פשוט תקועים, ומרגישים שהם לא בסדר. הסיבה היא שאין אף אחד שעוזר להם. הם נדחקים לצד על ידי הכיתה ומרגישים בלתי נראים או 'במעמד נמוך' מילדים אחרים. ולמה? כי בית הספר והמורים לא נותנים לאותם ילדים את הכלים להתמודד עם זה, ולא נותנים לשאר הכיתה את המודעות לזה. הם יכולים לעשות פעילויות גיבוש, הרצאות על הנושא, להעלות מודעות על הנושא כך שאף אחד לא ירצה להשאיר מישהו אחר לבד ושזה לא יבוא בחשבון בדיוק כמו נושאים אחרים שמעלים עליהם מודעות. תלמיד לא צריך לבוא כל יום בתסכול לבית הספר, ללמוד כל הזמן, להישאר לבד בהפסקות- העולם שלו חשוך! ואת זה צריך לשנות. בית ספר צריך גם לגרום גם לרווחתם ולאושרם הנפשי של התלמידים. ואם יש תלמידים עם חרדה חברתית- לא להתעלם מזה, לעזור להם! להאיר עליהם! הם הרי לא סוג ב! כמו שעוזרים לתלמידים שמתקשים מבחינה לימודית לעזור לתלמידים שמתקשים מבחינה חברתית. וזה מה שבית הספר לא עושה וחבל. כי הוא גורם לתלמידים האלה להרגיש לא בסדר.

לנו יש תמיד הרצאות ,בערך פעם בחודש

דיילי

כי זה לא המטרה של בתי ספר לא לכולם יש חרדה חברתית אי אפשר ללמד ולעזור לכיתה שלמה שאולי בכיתה אין בכלל ילדים עם חרדה חברתית יש דרכים לעזור לבן אדם שיש לו חרדה חברתית שיעורים בבית ספר זה לא זה

כי זה לא מעניין ממש את המערכת, למרות שמעבירים שיעורים בנושא;
בית ספר לא נועד לזה.

אני גם הייתי מנודה בעבר חוץ מלעבוד עם עצמך על זה ולהיפתח אין פתרון אמיתי החברה לא יודעת מה עובר עלייך וכתוצאה מכך כל הילדים שאת רוצה שישמו לב אלייך,לא אכפת להם ממך