מה דעתכם על הפואמה שכתבתי?

חח מהמם

מדהים.
את זה צריכים ללמד בשיעורי ספרות

מה? יש לקוטג עוד טעמים?

מושלם.
כל הכבוד מרגש פשוט!!!

שואל השאלה:
אנונימית-יש בטעם זעתר, בצל ואפילו זיתים, למרות שאולי זה יביא אותך לשירותים

אתה פשוט מלך

קראתי בגלל זה כתבתי חח

מדהים

מרגש

מי זה פרדריך ניטשה בכלל? אני מכירה רק קוטג'

וואלה חמוד

לא אוהב קוטג'

אני לא אוהבת קוטג חח

אני קראתי הרגע את מה שכתבת ואני יושבת בסלון.
הנחתי את הטלפון.
קמתי ומחיאתי כפיים וההורים שלי בהו בי בצורה מוזרה.

שואל השאלה:
תודה לקוטג' שהביאוני עד הלום

שואל השאלה:
שלמעשה אני שוקל קריירת סיפרות
מה אתם אומרים?

מה קוטג' לעזאזל?!
תחליף לתפוחי אדמה

שמע אם נלמד את זה במקום אנטיגונה אז אני יהיה מבסוט

לך על זה
קוטג' לשלטון

אני התמוגגתי

בכיתי. קוטג'.

החמשיר נורא קליט
בטוחה שהוא יהיה להיט,
קוטג עם גמבה זה הדיבור
מדוע לא הוספת את זה לחיבור?

קוטג' זה גועל נפש.
צריך לצבוע בכחול ולזרוק לים

זה כל כך טוב
זה מדהים
במקום לשבת וללמוד קיבינימטיקה צריך ללמוד את זה !
אני קוראת לכם פשוטי העם של סטיפס!
בואו נעשה מהפכה ונתחיל ללמוד על יסוד העולם שלנו
הקוטאג'

שואל השאלה:
time to shine יקירה,
לדעתי זה כבר די והותר, לכתוב גם על גמבה זה מעט מיותר.
הקוטג' נפלא ונהדר גם סתם כך, אפילו שאנשם מאיימים לזרוק אותו לפח.

מהמפ

פרוש לדוקים נשמה

קוטג^^

הייתכן? האפשרי?
איך ניתן לזרוק דבר כזה אלוהי?
אספר לך משהו ידידי היקר-
הטעם של הקוטג הינו נמכר
ועם זאת נשאלת השאלה:
מדוע לא גבינה כחולה?

וואי תכלס עכשיו יש לי סיבה לחיות
*מוריד את האקדח*
*הולך למקרר*
*לוקח את הקוטג'*
*אוכל אותו תוך כדי קריאת הפואמה הזאת*
*בוכה*
*הקוטג' נגמר*
***מרים את האקדח***

אני אוהבת קוטג' חם דווקא

חחח,אהבתי

למישהו יש טישו?

תלחיני את זה כדי שאני אוכל ללמוד לנגן את זה בפסנתר

קצת אגואיסטי לכתוב פואמה על עצמך..
אני חושבת שהנושא שהתמקדת בו הוא קצת יותר מדיי מדכא.. כאילו תנסה לכתוב שירים יותר שמחים

הרגשתי. חברותי הרגישות ללקטוז גם התרגשו. כולם מתרגשים. זה קוטג'.

למה אתה קורא לזה פואמה? פואמה זה חמשיר?

הומור תת רמה לא מבין מה מצחיק, זה עצוב

כל חיי שנאתי קוטג' אבל השיר הזה חימם לי את הלב, אני עוברת צד.
רוגשתי.

מקסים. פשוט מקסים.
וקוטג' זה החיים

למד אותי את סודך

נדיר.

יש גם אחוז אחד אתה יודע

בהתחלה לא נכנסתי לשאלה, ציפיתי שזאת תהיה עוד אחת מהפואמות הצפויות האלה שיש בכל מקום.
אחרי שראיתי אותה כל כך הרבה פעמים, החלטתי להכנס.
לא ציפיתי לפוסט טיפשי בסטיפס לגרום לי לבכות, לצחוק, להתרגש ולהבין סוף סוף דברים שלא הבנתי כל חיי.
אני יכולה להזדהות נורא עם הרגשות שאתה מביע בשיר, אני יכולה להקשיב לשיר הזה מיליוני פעמים עם עיניים עצומות וזה מרגיש כאילו אני בשיחה עם אלוהים.
השיר הזה נגע בלב שלי יותר מכל דבר שאי פעם חוויתי, בהחלט אחד הדברים העמוקים ביותר שקיימים בספרות היהודית, או אפילו בספרות בכללי.
מה שכתבת לגבי האחוזים, זה כל כך נכון! זה מדגיש את זה שכולנו באים ב"אחוזים שונים", כלומר, כולנו באים בצבעים וצורות שונות וכל אחד מאיתנו מיוחד במינו. "והוא מאוד מאוד טעים"- לפעמים אנחנו לא רואים בעצמינו את האחוז שמיוחד רק לנו ולא שמים לך לכמה אנחנו "טעימים".
"הקוטג' מנחם אותך אפילו כשהוא קר", לא משנה אם אתה חם, קר, או בטמפרטורת החדר, אתה אתה, ולמרות שלפעמים אתה קר, הקוטג' אכן יכול לנחם אותך, פשוט מקסים.
מה שהכי נגע לליבי הייתה השורה האחרונה, "קוטג' לעולם לא זורקים לפח"- בכמה מילים פשוטות יש לך את הכוח להציג בפנינו את כל מה שרע באנושות. למרות כל הצדדים הטובים והחמים של ה"קוטג'", יש אנשים שזורקים את ה"קוטג'" הזה.
גרמת לי לראות את העולם מזווית שונה.
גרמת לי להבין את עצמי ולהבין מי אני באמת.
אבל אתה יודע מה הכי חשוב? סוף סוף הבנתי שאכן לא זורקים את הקוטג' לפח.
תודה לך שפתחת את עיני, הייתי כל כך עיוורת והתשובה הייתה פה כל הזמן הזה!
שינית את חיי בעזרת יצירת האומנות המרגשת שלך ואני מודה לך על כך.

קוטג זה ממש טעים
אני יכולה לאכול זאת כל החיים
אבל שיהיה קר כך יותר מדהים
אני צריכה להרגע עם קוטג לכמה רגעים

מעדיפה שלא יהיה לבד
הייתי צריכה לקנות תנובה בדיעבד
יש לציין כי זה מוצר מאוד נכבד
בשביל כפית אהיה משועבד

כדי להבין את הקוטג' לגמרי את צריכה להתעמק הרבה יותר מאשר רק להסתכל עליו מבחוץ- שזו עוד מטאפורה מדהימה לגביו^

מצטער
אני בשרי

הקוטג' נראה יפה ונחמד בעטיפה המסודרת והכחולה שלו, מה שגורם לו להראות כמו כל מעדן אחר ולא להיות שונה. אבל לאחר הפתיחה שלו, את מגלה עולם שלם של מרקמים וטעמים שלא ציפית להם. הקוטג' מורד באנשים שמתנגדים אליו ומסרבים להסתכל לתוך הקנקן מאשר לשפוט אותו בגלל האריזה שלו. הבית, דבר שמבלבל ומטעה אנשים רבים כי הם מצפים לבית פיזי, הוא לא באמת בית כמו שאנו מכירים אותו אלא הוא מטאפורה להרגשה הביתית שיש לאחר שנכנסת עמוק לתוך הקוטג' והכרת אותו מקרוב. הבית מסמל קרבה ואהבה כלפי השונה.^^

ואוו. אני חייבת ללמוד לכתוב ככה

wow.

את רצינית?!^
הקוטג'ים הכחולים הם בדיוק כמו כל קוטג' מבחוץ!
במקום לחשוב על הקוטג' בשליליות כזאת, למה שלא תסתכלי על חצי הגביע המלא?
קוטג' הוא בית! בית של כל הרגשות החיוביים והשליליים שמתמזגים לאט לאט בתוך מוחינו ופותחים לנו חלון לעולם הרוחני מחוץ למה שאנחנו רגילים אליו. הקירור מאוד חשוב כמובן כדי לשמור על הקוטג'- בדיוק כמו משפחה.
אם אין לקוטג' קירור, הוא מתפרק. הוא נהפך לנוזלי ומגעיל וכל מה שמיוחד בו נהרס, אך אם הקירור פועל ונלחם למען הקוטג' הקוטג' זוכה להיות אחד מהיצירות הכי חזקות שיש במקרר ונלחם בעצמו כאשר המקרר תומך בו והכל למען הרגשה ביתית וחיבור חזק יותר לרוחניות ולדימיון כשאנחנו זוכים לטעום אותו.
הטריק הפסיכולוגי היחיד פה הוא זה שנפלת בפח של החבורות האלימות והמזעזעות שמתנגדות לקוטג' ולחיבור המיוחד שיש לו איתנו בגלל שהם מפחדים מהתוצאות.

בדיוק כמו שאמרתי- למרות האופי המיוחד והעולם המסתורי והקסום החבוי בתוך בקוטג', יש לו גם את הצד האכזרי והאפל שלו.
בעוד שאנו מתענגים על ההרגשה החמימה והקרבה שיש לנו את הקוטג', בדיוק כמו שכתוב "קוטג' לא זורקים לפח".
המשמעות של הקוטג' עמוקה הרבה יותר משאי פעם נבין, יש מטאפורות למטאפורות של המטאפורות. הוא כמו בצל, המון שכבות וכל שכבה מקרבת אותנו לסוף הבלתי נמנע.
בעוד שהקוטג' לבן כמו מלאך, רך כמו כרית משי וקריר בזכות הקירור שבו הוא נמצא- מה שמזכיר לנו את כוחה החזק של החברה, ברגע שאת מגיעה לסופו, כל מה שאת רואה זה גביע פלסטיק שאינו מלא בקוטג', הוא מלא בכאב ובדידות.
לאחר שכל הטוב והיפה נמצא אצלינו בבטן, אנו מקבלים את הצד הקשה שלו.
הבית שקודם נראה לנו חמים ומזמין נהפך למקום כואב וריק.
החיוך שהיה על שפתינו כאשר התענגנו על המעדן המלוח נהפך למבט כואב.
הקוטג' נכנס עמוק לליבינו ורואה את כל מה שאנחנו לא יכולים לראות.
בדיוק כמו האנושות הצבועה והאכזרית השופטת אותנו כמו אריזות קוטג', גם הם מוסתרים בידי מסיכה.

איך אני מפסיקה לקבל מהזבל הזה התרעות

אני לא אוהבת קוטג'.

אני כותב פואמות כבר חמש שנים
בחיים שלי לא ראיתי פואמה מרגשת כל כך
אתה יכול להרגיש את המסר עובר בחדות וישירות
התקבלת. בהצלחה.

דמעות בעיני בשעה שאני קורא את יצירת המופת המדהימה הזאת

מדהים

מזכיר לי שיר שחברה שלי כתבה על פתיתים

לצערי אני גרה בחו"ל, אז אני אומרת ולא בזלזול
קוטג הוא טעים, הרבה ישראלים פשוט לא מבינים.
הם לא קולטים איזה קסם יש להם בידיים, במקום זה הם מצחצחים שיניים.
זורקים את הקוטג' לפח, ואז הולכים לשחק עם אח.
אז אני כאן כדי להסביר לכם אנשים יקרים, שקוטג' פשוט לא זורקים.

אני חושבת שזה הדבר הכי נהדר שקראתי בסטיפס