היה לכם פעם קראש שדחה אותכם? ומה הרגשתם אחרכך?

לא, כי לא היו לי אף פעם ביצים להגיד מה אני באמת מרגישה.

שואל השאלה:
לי כן, לצערי עכשיו

כן ; אפילו כמה

כן
בהתחלה זה נראה כאילו הוא בעניין הוא החזיק לי את היד כמה פעמים
ואז כשהצעתי לו לצאת מתישהו הוא פשוט נעלם

כן, כאילו לא אמר לי לא אבל הוא היה די חרא

כן
פשוט סיפרתי לו שאני אוהבת אותו והוא רצה אותי בתור ידידה..
תאמת, כמעט לא הייתי עצובה מזה, כי כל מה שחשבתי עליו אחר כך לא היה "איזה באסה שהוא לא רוצה אותי", אלא הייתי גאה בעצמי על זה שסיפרתי לו שאני אוהבת אותו ולא שמרתי את זה בבטן. אני שמחה שסיפרתי לו ואני לא מתחרטת על זה, כי אם לא הייתי מספרת לא הייתי יודעת מה הוא מרגיש, ויכול להיות שהייתי דלוקה עליו עד עכשיו...

לא היה לי קראש שדחה אותי, אני הייתי מישהו אחר. הוא ביקש מחבר שהיה לידו להגיד לי ואני חשבתי שהוא צוחק אז אמרתי "חח, מצחיק מאוד"
עד היום אני מצטערת על זה ומקווה שלא פגעתי בו.