כבר שנה שהפסקתי להיות מאושר באמת, בלי להיות תלוי במשהו שיחזיק לי את האושר

מכירה את ההרגשה. למען האמת, עד לפני כמה ימים הייתי במצב די דומה. הייתי בוכה כמעט כל לילה עד שנרדמתי. כאילו הרגשתי ששום דבר לא שווה. וכל העולם שמח וטוב מבחוץ ורק אני לא בסדר. תמיד האושר שלי היה תלוי במישהו אחר, בעיקר באנשים שאיכזבו אותי. תמיד יש תקופות כאלה. ואצלי לפחות הם באות וחוזרות. אם יש משהו שעוזר לי, אני לא יודעת להגיד לך. אולי הרבה זמן עם עצמך, זמן למחשבות ולהבין מי אתה באמת במקום לנסות להבין למה כולם שמחים ורק אתה לא. מתישהו תמצא את האושר שלך. תעשה דברים שאתה אוהב לעשות ולא דברים שאתה חייב לעשות, זה בהחלט משפר את מצב הרוח וגם את המחשבות שלך על היום יום. בסופו של דבר החיים יפים, גם אם אתה לא רואה את זה כרגע. האמת שנזכרתי שסרטוני מוטיבציה עזרו לי. פשוט נותנים לך פרופורציות לחיים ובתקופה הזאת שאתה נמצא בה, שכן היא תחלוף בקרוב. מקווה שעזרתי איכשהו ולא חפרתי קצת.

היי, בעיניי אושר הוא משהו שלוקח המון זמן להגיע אליו, בגילנו קשה להרגיש אותו כי זו תקופה מסורבלת... יש אשלייה שנובעת מאוד גם מאיך שדברים נראים ברשתות חברתיות- שכולם מאושרים ממני, כולם מרגישים טוב יותר ממני, כולם עשירים יותר ממני, כולם חברותיים יותר ממני- שהדשא של השכן ירוק יותר. אבל זו אשלייה.
אז קודם כל אני ממש מציעה לך לא להשוות את עצמך לאחרים. זה בסדר שאתה בתקופה קצת פחות טובה, החיים מלאים בעליות וירידות.
מבטיחה לך שהייתי במקום הרבה יותר נמוך מזה בחיי ואני מכירה עוד אנשים כאלה, ובסוף יוצאים מזה. זה אפשרי.
דיברת על המראה. אין סיכוי שאין בך משהו יפה, אין סיכוי ש100% ממך זוועה. נסה בתקופה הקרובה לראות משהו טוב בעצמך, גם חיצונית וגם פנימית. תרשה לעצמך לאהוב את עצמך, אנשים סביבך יבואו וילכו אבל יש לך את עצמך לנצח. אתה בן אדם מיוחד שאין עוד כמוהו. יש לך משהו להציע לעולם; אתה לא פה סתם. ועוד משהו, לדעתי יש אנשים שהם לא מאוד יפים, אין להם איזה סימטריה מטורפת או משהו ממש יחודי אבל הם עדיין אנשים מושכים ויפים- נטו בגלל הגישה שלהם. נטו בגלל איך שהם מציגים את עצמם ומתנהגים.
יש לך דברים מולדים שאולי אי אפשר לשנות אבל יש גישה, יש ביטחון עצמי, יש לבוש, יש טיפוח, יש חוכמה/טוב לב/ כריזמה שיכולים לעשות את ההבדל.
לי אישית הייתה נטייה להרחיק מעצמי אנשים כשרע לי ולהתמודד לבד, כמוך, אבל עכשיו אני באמת חושבת שתמיכה מאנשים אנחנו אוהבים ממש חשובה, בטח שבתקופות כאלה. תחשוב אולי יש מישהו בסביבה שלך שאתה יכול להיפתח אליו קצת, לא בהכרח לבכות אבל להרגיש שיש לך שם כתף אם תרצה. זה חשוב.
גם טיפול פסיכולוגי הוא טופציה מעולה.

זאת תקופה, זה לא יהיה ככה לנצח.

שואל השאלה:
^תגובה ראשונה
אממ תודה, אבל אני לא יודע, זה עצות שאני תמיד קורא ושומע, זה לא ממש עוזר לי למרות שאני ממשיך לעשות דברים שאני אוהב (וגם החשק לדברים שאני אוהב ירד)