אני לא יודעת מה לעשות עם שנאה עצמית

זה כי את לא מחפשת גבר שיעשה לך טוב, אלא אחד שיש לך קשה להשיג אותו ויאתגר אותך, לסבול קצת ממנו ואז להתלהב מזה שהשגת אותו.
ככה כל הבנות

אל תשימי על אף אחד. אף אחד לא שווה את העצב שלך. ואם את חושבת ככה על עצמך, תסתכלי כל יום על המראה, תגידי לעצמך "אני לא שמנה, אני יפה, טוב לי בחיים". תעשי את זה ותרגישי טוב יותר.

נראה לי שאת בדיכאון,ממליצה לך ללכת לפסיכולוגיה ואולי אפילו ירשמו לך תרופות,לי אישית הכדורים עזרו(הייתי במצב דומה לשלך)

פני לפסיכולוג, לפעמים אי אפשר לעזור לעצמך. צריך הכוונה מקצועית.

אם זו את בתמונה אז את ממש יפה בתם ציון עוהץבדה

את כנראה עדיין לא בחברה של האנשים שיתאימו לך.

שואל השאלה:
מה הקשר לגברים עכשיו^ דהפאק בנאדם

לא קשור אבל נכון

שואל השאלה:
אני מטופלת בכל תחום אפשרי בערך מאז שאני זוכרת את עצמי, ניסו כבר הכל... בגלל זה אני אומרת שלפעמים פשוט צריך לשחרר מהחיים, אולי לא כולנו נועדנו לחיות אותם

אני בייתי במצב כמו שלך,אפילו יותר גרוע,ויצאתי מזה!
לא צריך לוותר,צריך להשתקם ולצמוח מתוך המשבר!

שואל השאלה:
אני באמת לא חושבת שיש לי כןחות נפשיים או רצון להמשיך. אני לא מתכוונת לפגוע בעצמי כי הפוביה שלי מכאב גדולה מדי, אבל אני פשוט מרגישה חסרת אונים, חסרת תועלת, חסרת טוב, מיותרת

תמצאי גבר מושך שיהיה איתך, הכי טוב

יש לך אבחנה מסויימת?
לא משנה מה, לבוא ולרחם על עצמך זה אף פעם לא הפתרון.
יש אנשים שנמצאים בדיוק כמוך, ואפילו יותר גרוע.
לא מוותרים, נלחמים וממשיכים הלאה.
ואם מה שאת עושה פה זה רמיזה להתאבדות, אני המעבירה את זה הלאה ומקווה שבאמת יתנו לך את העזרה שאת צריכה.

כי את רוצה לחיות, בגלל זה שיתפת את זה פה.
את פשוט בדיכאון. וזה בסדר להיות בדיכאון. יש עליות ומורדות פשוט צריך לזרום עם החיים.
תגידי תודה כל יום שאת חייה, שאת נושמת.
תתמידי בטיפולים אצלך פסיכולוג, תראי נכונות וככה או ככה את תצאי מזה

אבל דבר ראשון- תפסיקי לרחם על עצמך.

שואל השאלה:
אתה ממש יכול למצוא שאלות קצת פחות רגישות להציק בהן^

שואל השאלה:
הבהרתי כבר שזו לא רמיזה להתאבדות... אני פשוט רוצה להפסיק להרגיש. זה דווקא די שפוי בעייני לא לרצות להרגיש ככה^

שואל השאלה:
למה שאני אפסיק לרחם על עצמי? זה בערך הדבר היחידי שאני יודעת לעשות ולא נחשבת לכישלון בו.

"אולי לא כולם נועדו לחיות אותם"
מקווה שפשוט לא ניסחת את עצמך נכון, כי לי זה נראה רמיזה.
אבל אאמין לך.

בכל מקרה רחמים עצמיים זה דבר נורא, את צריכה לעשות חושבים עם עצמך.
מה גורם לך להיות במצב הזה ולמה את שואפת להגיע.

רחמים עצמיים נחשבים ככישלון מהרמה הגבוה ביותר.
למה שתפסיקי? כי את אמורה לרצות להפסיק. את רוצה להיות מסכנה כדי שאחרים ירחמו עלייך? אם כן אז זו תפיסה נוראית.

את צריכה להיות אחת שאנשים יתפסו ממנה, את צריכה להתגאות במי שאת.

אומרים ששמחת חיים לא מגיעה מדברים שאנחנו משיגים... אלא מתי שאנחנו מרגישים שאנחנו מתקדמים קדימה למקום טוב שבעתיד. אז במקום לחשוב על עכשיו תחשבי על מה את יכולה לעשות בשביל שהעתיד יראה טוב יותר ואז תשימי לב שאת נמצאת ב"מצב" לא טוב ואחד הדברים היפים במצבים שהם יכולים להשתנות.

אני יודע שיש דברים שקשה לשפר אבל הכל אפשרי זה תלוי כמה כח רצון יש.

ממה שאת מתארת אני יכולה הכי להזדהות עם התחושה שאף אחד לא מבין ואין עם מי לדבר וזה נשמע כמו דבר ממש קשה. אבל תדעי שענייני דימוי גוף והרגשה של "אני שמנה" אלה דברים שכמעט כל אישה מרגישה, אלה דברים שהרבה מאוד בנות יכולות להזדהות איתך עליו, למען האמת כמעט כל הבנות. זו תחושה שיש לה גם היסטוריה ארוכה במין האנושי ולא מעט אצל נשים והרבה גורמי השפעה מהחברה וגם נובעת מהרבה תפיסות קולקטיביות של החברה שלא מבוססות בהכרח על הגיון באמת או מחשבה מעמיקה. בעיניי אם זה נושא שהיית רוצה יותר להעמיק בו ולייצר שיחה עליו ולשמוע איך גם אחרים מרגישים ולשתף איך את מרגישה ולהבין מה המשמעויות של זה בחברה (שאני חושבת שיכול להיות סופר משמעותי ומשחרר בשבילך וגם בשביל אחרות) אני ממליצה לפנות ליועצת/ מחנכת ולהגיד שהנושא הזה לא מדובר מספיק בעינייך ולדעתך צריך לעשות איזשהו שיעור על זה או מעגל שיח, עדיף אינטימי כזה של בנות ובנים בנפרד. אני בטוחה שהן יבינו ויסכימו איתך. לדעתי יש גם כל מיני אירגונים שעושים דברים כאלה. איזשהו מרחב בטוח ואינטימי שנותן מקום לסוגיות האלה זה דבר שיכול להיות מאוד מאוד משמעותי וחשוב ואני חושבת שחייב להיות בבית ספר ואם בית ספר לא מספק אז שווה להילחם עליו.

שואל השאלה:
אני לא נהנת לרחם על עצמי... אבל כשאני קמה לחדר כושר למשל אני פשוט מתחילה לבכות גם שם, וזה כבר די מביך.

תחשבי על מה את "יכולה ליהיות" במקום על מה את עכשיו ככה הופכים עצב למוטיבציה...
דווקא זה עושה הרגשה טובה אח"כ

שואל השאלה:
הסברתי... זה מה שאני עושה, נלחמת בהכל ולמרות הכל, אני פשוט ממשיכה לבכות בכל מקום אפשרי וזה כבר לא נעים לא לי ולא לסביבה- די ברור שלצאת ולהראות לכל העולם שאני לא שולטת בבכי שלי, זה לא הפיתרון

יצא לי לראות אותך פה בעבר, ואם אני לא טועה תמיד אמרת שאת לא רוצה לרזות ושאת אוהבת את עצמך ככה.
יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שלא.

בכל מקרה אם את רוצה לעשות שינוי חיצוני, הוא צריך קודם כל להתחיל מפנים.
את צריכה לרצות את זה.
ועכשיו את לא רוצה את זה, את פשוט רוצה להמשיך לבכות ולרחם על עצמך.

תקומי, תתעוררי על החיים, הם לא נוראיים בכלל.
תאכלי לפי תפריט ותעברי בספורט. לא נוח לך בחדכ? תעשי בבית.

אי אפשר לצפות לשינוי שאת לא עושה שום צעד לקראתו.

שואל השאלה:
את לא מכירה אותי, לא יודעת מה אני עושה ובכל זאת ממשיכה להכאיב לבנאדם שגם ככה כואב לו. חבל

אני לא מכירה אותך, נכון.
אני אומרת לך את מה שאני חושבת, דרכים שיכולים להוציא אותך מהמצב שאת שקועה בו.
את רואה את זה כניסיון לפגוע? מוזר.
רק מראה שאת חייבת להפסיק עם הרחמים העצמיים.

בכל מקרה, אפסיק להגיב כאן. אי אפשר לעזור לאנשים שלא רוצים עזרה.
ואת לא רוצה עזרה, את רוצה שירחמו עלייך..

מקווה שתמצאי את העזרה המתאימה

אם היא הייתה רוצה עזרה היא לא הייתה נותנת תירוצים לנו או לאחרים.
היא לא חייבת לנו כלום כמו שאנחנו לא חייבים לה כלום.
היא פרקה את המצב שלה, ניסו לעזור לה, בכל פעם שמישהו רשם משהו היא התגוננה ושוב, נתנה תירוצים ורק סיפקה עוד מידע על למה כדי לנו לרחם עליה.

ותאמיני לי שאני מבינה אותה, הייתי במצב בדיוק כמו שלה. אבל בפעם המיליון רחמים עצמיים זה לא פתרון.
ובן אדם שמאמין בזה זה אדם שלא מוכן לעזרה.