6 תשובות
כי מכירים שם מלא אנשים
כי אתה נותן משהו מעצמך למדינה שלך
אנונימי
שואל השאלה:
אבל לא בהכרח תאוהב את כולם
אבל לא בהכרח תאוהב את כולם
אנונימי
אתה פשוט לא סותם אה
זה חתיכת חוויה... להיות תקוע עם אותו צוות ולעבור חוויות שלא תעבור בשום מקום אחר זה וואחד חוויה. לעשות מסע במשך כל הלילה, להיות מוקפץ באמצע הלילה לזחילות, לחיות שבוע רק ממנות קרב מגעילות וגם לחלק אותן בין כל חברי הצוות, לצאת למעצר של מחבל במרכז שכם באמצע הלילה, כל אלה זה חוויות מטורפות, משהו שיושב בך ואתה לא שוכח את זה
גם אני סוגרת עכשיו 12-2, שבוע הגנ"מ, שמירות ומטבחים כמו עובדת זרה, כלום כסף, רגעים של למה אני צריכה את זה בכלל, מה אני עושה לעצמי. רגעים שאתה מרגיש עוד שיבוט נוסף במערכת של שחור לבן.
אבל יש עניין בלאתגר את עצמך, לדחוף את עצמך למקומות שנראים כקצה גבול היכולת ואז למתוח עוד קצת את הגבול ולהבין שהקצה עוד רחוק, שאני יכולה הרבה יותר משחשבתי. יש רגעים שכואב אפילו לנשום ואיך שהוא אתה ממש לנשוך את השפתיים במסע המחורבן לכיסוי שעון מכוער שאתה אף פעם לא תשים, רגעים שאתה נשרף מבפנים אבל ממשיך לרוץ; כי מה שמתחילים חייב לסיים. רגעים שאתה חושב שקשה לך בטירוף, ואז אתה רואה מישהו מקיא ואתה זה שפתאום מרים אותו כי תמיד יש מישהו שקצת יותר קשה לו ממך. רגעים שאתה מזיע ומסריח כמו המיץ של הזבל, לפעמים ישן עם הסירחון העצום הזה וקם איתו בוקר אחר בוקר, ואז מגיעה המקלחת המזעזעת בבסיס שנראית פתאום כמו הדבר הטוב ביותר שיש לעולם הזה להציע ואז אתה מרגיש סיפוק מסויים, שלא תקבל במקום אחר. זאת חוויה איך שלא נסתכל על זה, להתמודד עם כל כך הרבה אנשים שבאזרחות אין סיכוי שהייתי בכלל מתקרבת או מתחברת, להעמיד את עצמך במצבים חברתיים, פיזיים ובעיקר מנטליים שיכולים לשבור אותך, ועדיין לקום כל בוקר ולהמשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר.
אבל יש עניין בלאתגר את עצמך, לדחוף את עצמך למקומות שנראים כקצה גבול היכולת ואז למתוח עוד קצת את הגבול ולהבין שהקצה עוד רחוק, שאני יכולה הרבה יותר משחשבתי. יש רגעים שכואב אפילו לנשום ואיך שהוא אתה ממש לנשוך את השפתיים במסע המחורבן לכיסוי שעון מכוער שאתה אף פעם לא תשים, רגעים שאתה נשרף מבפנים אבל ממשיך לרוץ; כי מה שמתחילים חייב לסיים. רגעים שאתה חושב שקשה לך בטירוף, ואז אתה רואה מישהו מקיא ואתה זה שפתאום מרים אותו כי תמיד יש מישהו שקצת יותר קשה לו ממך. רגעים שאתה מזיע ומסריח כמו המיץ של הזבל, לפעמים ישן עם הסירחון העצום הזה וקם איתו בוקר אחר בוקר, ואז מגיעה המקלחת המזעזעת בבסיס שנראית פתאום כמו הדבר הטוב ביותר שיש לעולם הזה להציע ואז אתה מרגיש סיפוק מסויים, שלא תקבל במקום אחר. זאת חוויה איך שלא נסתכל על זה, להתמודד עם כל כך הרבה אנשים שבאזרחות אין סיכוי שהייתי בכלל מתקרבת או מתחברת, להעמיד את עצמך במצבים חברתיים, פיזיים ובעיקר מנטליים שיכולים לשבור אותך, ועדיין לקום כל בוקר ולהמשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר.
באותו הנושא: