למה כל כך קשה למוח שלי לקלוט שכולם אנשים בסה"כ

שואל השאלה:
אבל איך?

יש בך רגישות, שאולי מתבטאת בתחושות חרדה מסויימות. יתכן שיש בך כנראה גם תחושות ביקורת עצמית שמלוות אותך, ואולי גם חרדת קהל. החרדות הללו גורמות לך לחשוש מכל ביקורת שלכאורה יכולה להיות מופנית אלייך מהסביבה.
אני לא יודע בת כמה את ואם ניסית כבר טיפול מסויים, אבל אם התחושות הללו ממש מפריעות לך ומשפיעות על התפקוד ומצב הרוח (כפי שקורה בדרך כלל עם תחושות חרדה), אז כדאי לבדוק אפשרות לטיפול קוגניטיבי (התנהגותי), אשר נקרא גם cbt. אם החרדות אכן ברמה גבוהה, יש מקום גם להיוועץ בהמשך עם רופא ולשקול תוספת של טיפול תרופתי, כאשר מחקרים מראים ששני הטיפולים יחד, מספקים פתרון מצויין לסוגי חרדה שונים ויאפשרו לך לתפקד ולחיות הרבה יותר טוב.
העיצה הקטנה שאני יכול לתת לך, היא באמצעות תרגיל של דמיון שמאפשר לך להבין שאיש לא באמת בוחן אותן.
כשאת נמצאת מול קבוצה או בחברה, ומרגישה שכולם בוחנים אותך, תשנני לעצמך שאף אחד לא באמת יודע מה האחר בקבוצה חושב עלייך, ולכן הם לא קבוצה, אלא אנשים נפרדים.
כדי להצליח לראות את כולם סביבך כנפרדים באופן מוחשי, נסי לדמיין (כשאת מרגישה חרדה) שכל אחד מהאנשים מולך בקבוצה או ברחוב, נמצא במסדרון שמוביל אלייך, ואין שום קשר בינו לבין כל האנשים האחרים שסמוכים אליו. הוא לא רואה איש מלבד אותך ואת אותו.
היופי בתרגיל הזה, הוא שלמעשה הוא מתרגל את המציאות. אף אחד מהאנשיפ בחוץ למעשה לא רואה אותך אלא דרך עיניו ומחשבתו שלו בלבד. וגם לאותו אדם מולך יש חולשות, פחדים, טעויות, דאגות, וחששות מאיך שאת רואה אותו מאותו מסדרון דמיוני שבו רק שניכם רואים אחד את השני.
לאחר שתנסי את תרגיל הדמיון הזה מול אנשים בזמן שאת מרגישה לחוצה, אשמח אם תאמרי אם זה אכן עזר לך.