עזרה! אני לא מצליחה לעצור את הדמעות...

שואל השאלה:
זאת הבעיה...
זאת לא תקופה, אלו כל החיים שלי אני מנסה, אני מנסה כל פעם מחדש לומר לעצמי שהכל יהיה בסדר וכל פעם מחדש קורה משהו שגורם לי להבין שאני כלום, שהחיים שלי הם כלום
אני לא יכולה לשקר לעצמי יותר, אני לא יכולה לשקר לאנשים יותר קשה לי להסתובב עם חיוך שמבפנים אני שבורה..

שואל השאלה:
אני יוצאת מהבית הרבה, משתדלת מאוד לא להיות שם
אבל זה לא רק הבית שעושה לי רע זה אנשים שעשו לי רע, אנשים שלא הכרתי שפשוט שאבו ממני כל חשק להמשיך לחיות אני לא מסוגלת לחיות ככה עם חרדות, עם פחדים, עם זכרונות ואני לא רוצה להיות תלויה בכדורים
יש לי סיוטים, אני בוכה כל לילה אני מקנאה בכל מי שמסביבי בכל החברות שלי שיש להן משפחה תומכת בזמן שאני גם משקרת כאילו יש לי את ההורים הכי מושלמים בעולם

אל תעצרי את החיים שלך אני יודע שקשה לך ותקופה קשה ולא קל ובטח את רוצה לוותר אבל אני אומר לך ששווה לך להמשיך..
אם את צריכה מישהו לדבר איתו אני כאן.. את לא חייבת לעבור את זה לבד ותנסי לדבר עם מישהו אולי בית ספר משהו

שואל השאלה:
אני אחרי בית ספר
אין לי ולא הייתה לי דמות אחראית ומבוגרת בחיים חוץ מהפסיכאטרית שחוץ מכדורים לא מועילה לי בכלום
אני אובדת עצות אין לי עם מי לדבר המצב הנפשי שלי מדרדר מיום ליום
אני לא יודעת איך להסביר את ההרגשה המגעילה הזאת שאני סוחבת עם עצמי כל החיים אם אני בכלל יכולה לקרוא לזה חיים
אני לא מסוגלת לזייף חיוך ולהגיד שאני בסדר כי אני לא, אני דפוקה לגמרי!

שואל השאלה:
אני גרה עם אמא שלי
אבא שלי עזב שהייתי קטנה

שואל השאלה:
אני לא התגייסתי כלומר הייתי בטירונות אבל קיבלתי פטור אחרי ניסיון התאבדות..
יש לי חברים טובים מאוד אבל אני עדיין מרגישה ריקנות פשוט קשה לי לחיות עם עצמי..

שואל השאלה:
אני מעריכה מאוד את העובדה שאתם מנסים לעזור אבל אני חושבת שאני מקרה אבוד

את רוצה לדבר? לפרוק? כי אם מדברים פה זה לא יכול לצאת לשום מקום וגם זה יכול לשחרר אותך טיפה..
אני בנאדם מאוד אמפתי וזה לא קל לשמוע שאת במצב כזה ואני הייתי רוצה לנסות לעזור..

אין דבר כזה מקרה אבוד.
את ממש לא מקרה אבוד

שואל השאלה:
אני כבר לא יודעת איך להביע את עצמי..

לדבר פשוט.
לא לחשוב יותר מידי פשוט להוציא מה שתרצי..
אני אומר לך כאחד שמתמודד עם הבעיות שלו לבד ושקשה לו בוכה בלילה מרוב יאוש.. עדיף לך לנסות לפחות.. כמה שזה לא נראה לך יעבוד או יעזור..

שואל השאלה:
22 שנה שאני בחיים
לעולם לא פניתי אליה עם הערה לא במקום וככל שהתבגרתי לא דיברתי אליה בכלל ועדיין הייתי השק אגרוף שלה

אני כל כך מצטערת לשמוע מה שאת עוברת.. באמת !
תמצאי עבודה אפילו 2
תתחילי לחסוך ותנסי למצוא 2-3 שותפות ותשכירו דירה ביחד (לא חסר אנשים שמחפשים שותפים)

ורק חשוב לי שתדעי שאת לא לבד! אני לא יכולה לתאר לעצמי איך אלימות במשפחה מרגישה.. אבל אני כן מתארת לעצמי ויודעת איך זה מרגיש הייאוש והדיכאון הזה מהחיים יותר מידי טוב
אני מבינה את ההרגשה ואת לא לבד בזה
אני מבקשת ממך להיות חזקה למענך תאחזי כל הזמן בתקווה שתצאי מהמצב הזה שתמצאי לך אהבה שתקימי משפחה שתדאגי לפתוח לך פרק חדש ומדהים בחיים כדי שכל השנים שסבלת ושרדת לא היו לחינם.. שתוכלי עוד כמה שנים ללכת לישון ולהגיד, זה היה שווה את זה, המלחמה הייתה שווה את זה
שתוכלי לחייך יום אחד שתקומי בבוקר, שתוכלי אשכרה להנות מהיום שלך, שכל השנים האלו לא יהיו בזבוז.. תחשבי כמה את חזקה? כאילו את פאקינג שורדת את כל זה וכן יש משברים וזה קשה אבל את שורדת.. אני מאמינה בך ואני מאמינה שאם הגעת עד הלום את תוכלי להחזיק רק עוד קצת עד שתמצאי פתרון לצאת מהמצב הזה

אני מקווה שתמשיכי להלחם , ואם את רוצה לפרוק לדבר לשתף כל דבר מתי שאת רוצה אני פה בשבילך!
מאחלת לך רק טוב הצלחה ושתקבלי את הטוב שמגיע לך

תשמעי זה לא קל.. ומי אני שאבוא ואגיד לך שאני מבין אותך וזה.. אבל המעט שאפשר לעשות זה פשוט לנסות להמשיך.. לא להיכנע לא לתת לייאוש והכאב לנצח.. תנסי לחשוב חיובי.. ושוב אני כאן.. את לא צריכה לעבור את זה לבד..

היי אני לא יודעת איך לעזור לך לצערי אבל את מוזמנת לפרוק בפרטי תמיד זה משחרר❤

היי אנונימית,

אני קוראת את מה שכתבת וזה נשמע שבמשך הרבה מאוד שנים את רק מכילה בתוכך עוד ועוד כאב, כמו בלון שמנפחים ומנפחים אותו עד שזה אולי מרגיש שאי אפשר למתוח אותו יותר והוא אוטוטו עומד להתפוצץ. אני מתארת לעצמי כמה זה ודאי קשה ומתיש לשמור את הכאב והסבל בפנים ולנסות לדחוס אותם כדי למנוע את הפיצוץ.

יחד עם זאת, אני שומעת את הרצון לשחרר את המעצורים ולתת לכל מה שכל כך לוחץ מבפנים לצאת ולהתפוגג בחלל,..אולי זו הכמהה להתחבר ולקבל את עצמך בצורה אותנטית ושגם אחריםיראו אותך כפי שאת עם כל הכאב והצלקות שאת נושאת איתך.

נשמע שבעברך עברת מספר חוויות טראומטיות שכל הזמן משוחזרת אצלך בראש,כמו סרט שמוקרן בלופ, וזה אולי גורם לתחושה שאת חווה זאת שוב ושוב מאז שזה קרה. ממה את מתארת, אם הבנתי נכון, נשמע שהאנשים האלו גזלו ממך את השליטה על גוף ונפשך ופגעו בך כל כך עמוק וחזק עד זה שאולי מרגיש שהם ממש רצחו אותך,את הנפש שלך, ואולי מכאן מגיעה תחושת הריקנות ..
אני יכולה רק לדמיין לעצמי כמה חסרת אונים ודאי הרגשת וכמה כעס וזעם את נוטרת על אותם האנשים שהרשו לעצמם לעשות מעשה כל כך נוראי..והשאירו אותך להתמודד עם ההשלכות, כי אומנם הנפש נרצחה, הגוף ממשיך לחיות.
בנוסף לזה, נשמע שגם הבית אף פעם לא היה מקום מפלט בטוח, מכיל ומחבק אלא זו עוד חזית שאיתה את צריכה להתמודד.

שיתפת שאת מרגישה שאין לך עם מי לדבר ולשתף במה שאת עוברת,
לכן רציתי להזמין אותך סה"ר (סיוע והקשבה ברשת).
אני מתנדבת שם, וחשבתי אולי תרצה להגיע אלינו לצ'ט אישי ואנונימי, עם אחד המתנדבים לשיחה חמה ומכילה בה תוכלי לפרוק ולתת מקום ללב לשפוך את הכאב, ואולי יחד לחשוב על דרכים להתמודד עם המצוקה שלך.
הצ'ט שלנו פעיל כל ערב חוץ משישי, בין 21:00 לחצות.
האתר שלנו
http://www.sahar.org.il

היי אנונימית נחמדה (:
מבינים את כאבך, איננו יודעים בת כמה את אבל משערים כי את בחטיבה/תיכון ואנחנו מבינים כי ישנם בעיות חברתיות בבית הספר המקשות על המשך שגרה תקינה ללא אלימות.
באמת לא קל לעבור את התקופה הזאת ואת גיל העשרה בכלל. עבור הרבה מאוד בני נוער התקופה הזו היא תקופה קשה.
אנחנו כאן רק כדי להזכיר כי בסופו של דבר אנחנו גדלים ומתגברים ובדיעבד מבינים כי גם הקשיים שעברנו תרמו לנו וגיבשו את מי שאנחנו היום.
אל ייאוש, לא כדאי להרים ידיים, יש לך עוד כל כך הרבה טוב לחוות מהעולם...

נשמח שתצרי עמנו קשר דרך עמוד האינסטגרם שלנו - achimgdolim , שם יחכו לך עשרות מתנדבים שישמחו ללוות אותך ברגעים הקשים וגם ברגעים השמחים והטובים. הם ישמחו לתת לך עצות בצורה פרטנית ודיסקרטית ❤

בואי לפרטי!אנסה לעזור