היי, אשמח אם תוכלו לתת ביקורת כנה על הקטע שכתבתי- זה חשוב לי מאוד.

התהיות ערטלו את רוחי ממעש,
הזריקו לנתיבי הנוי הרהור וכעס,
שפתיי הפכו לסירוגין חתומות,
אוצרות באדיקות תובנות מדממות.
אבני הדרך לתחייה אינן קמות,
יוקדת על משכבן- הפכו חמות!
כיאה להווייתן- שוועתי בין דוממות.
הוריית רוחי חלחלה בסדקי האדמה,
חרצה, פילחה והפריחה את השממה,
על כף המאזנים פרטתי נפשי לגורמים,
נחלקה במהותה והותירה רכיביי מעומעמים.
יחלפו הימים ותזדמן העת המתבקשת,
תודעתי השדופה תחדל היות מאוושת.
הגוף מאוחה מתאים,
כשם שהתודעה נחלקת בין רגעים,
מקצתם פיוטיים, משנתם יגעים,
בשולי הדרך נקטפים ונגדעים
ובנשנות יתרה- את מרכז השקיקה קורעים.
שאו אותי עמכם- נחשולים גאים.