אתם יכולים לענות על זה בלי לצאת עליי (לא נראה לי)

אורך חיים
ואני אוהבת שמנים

מסכימה

שואל השאלה:
אורח* ועכשיו שמתי לב ותיקנתי

זה לא שינה כלום .
ומה אכפת לך , זה החיים שלהם , הם בעודף משקל, לא את, אז אין לך זכות לשפוט אותם.
זה שתכתבי שאלות , אם צורך לקבלת תשומת לב לא תעזור פה.
רק את יכולה לעזור לעצמך, לקבל את כולם.

שואל השאלה:
אני מבינה שזה לא פשוט אבל כמה אפשר להיות אדיש לעצמך זה מעצבן אותי שאנשים נמצאים במצב הזה וממשיכים אותו ועושים אותו גרוע יותר
ואני יכולה להעביר ביקרות על מה שאני רוצה ועל מי שאני רוצה

יש אנשים שזה גנטי אצלם, זה המבנה שלהם ואין מה לעשות עם זה כל כך.
יש אנשים שאוהבים את איך שהם נראים, ואני מקנאה בהם על כך.
יש אנשים שפשוט אין להם כח להרזות ולא אכפת להם מה את או אני חושבים.
ויש אנשים שמנסים המון זמן ולא מצליחים, וזה מאוד מתסכל. לא הכל עובד כמו שזה נראה.
אז זהו, אצל כל אחד זה שונה. כל אחד יבחר לנהל את החיים שלו כמו שהוא רוצה.

מסכים חלקית כי יש אנשים שמנים שהם לא בסכנה בריאותית ואז אין בעיה שהם שלמים עם עצמם

אני לא חושבת שהטענה של "אני לא אוהבת שמנים" מסתדרת עם "כל הכבוד שאת מזלזלת בגוף שלך, תמשיכי ככה", אף אחד לא בא לעודד השמנת יתר, כל העולם ואחותו (וגם השמנים שמבנינו) מודעים לעובדה שאורח חיים של לשים על עצמך פס הוא לא נכון, ובמשפט הזה את פשוט פוסלת קבוצה של אנשים שיכולים להיות כל אדם בשבילך. חברה טובה, משפחה וכו.
בנוסף, לידיעתך, יש הרבה מאוד אנשים שנולדים עם בעיות גנטיות / בעיות בבלוטות התריס וכו, - כלומר, בעיות בלתי נשלטות, בלי קשר לאורח החיים שהם מנהלים.
וגם, בעידן שלנו, אם לא נולדת עם גנים רזים, סביר להניח שיש לך סיכוי הרבה יותר גדול לעלות במשקל מאשר בתקופות קודמות, כשתעשיית המזון הייתה פחות מעוותת.
ולסיום, אני חושבת שכל אחד צריך לאהוב את עצמו ולקבל את עצמו, כי זה חשוב לניהול חיים נפשיים תקינים, וזה הרבה יותר חשוב משומן פה או קג שם. ולא, זה לא סותר ביקורת ושיפור עצמי, ולהיות הגרסה הכי טובה של עצמך, פיזית ונפשית.
אבל כשזה מגיע ממקום של "אני אוהבת את עצמי, אז אני רוצה לעשות לעצמי טוב" ולא מתוך מקום של "אני שונאת את עצמי, אז אני רוצה לשנות את עצמי".
אז זה תופס.

אצלי זה גנטי. חברה שלי כל היום אוכלת והיא רזה בטירוף, ואני לא משנה כמה דיאטתי אני אוכלת, אני עדיין משמינה. זה כואב לי להסתכל במראה כי אני כל כך שונאת את הגוף שלי והלוואי שהייתי רזה. ניסיתי לעשות ספורט, הלכתי לחדר כושר במשך ארבעה חודשים אבל אז נכנסתי לתקופת מבחנים ולא היה לי זמן ללכת ופשוט הפסקתי. זה היה קשה להתמיד אבל ירדתי קצת במשקל, ומאז עליתי את הכל חזרה ואפילו יותר, רק בגלל שלא התאמנתי. אני הולכת כל יום חצי שעה ברגל ויש ימים שאפילו יותר, ואני מנסה לאכול דיאטתי אבל תמיד משמינה כי זה פשוט גנטי. במשך שנים צחקו עליי וירדו עליי ברמה שהייתי מתביישת אפילו להראות את הפרצוף שלי בבית הספר. אני לא מזניחה את עצמי, תאמיני לי, אבל אחרי שנים שאני מתמודדת עם זה, שכל המשפחה שלי מסתכלת עליי בעין לא יפה וסבא שלי כל הזמן קורא לי שמנה ומכוערת ואומר לי לרדת במשקל בכל פעם שהוא רואה אותי, זה כל כך מתסכל שאני פשוט כבר לא באמת מאמינה שאני יכולה לעשות את זה. וזה לא רק לרדת וזהו, זה כל החיים לעבוד קשה כדי לשמר את התוצאה. זה לא כזה פשוט. זה לא כמו אנשים שיש להם גנטיקה טובה ואוכלים מה שבא להם ועדיין רזים.
הנשים השמנות שאת רואה בטלוויזיה ששלמות עם עצמן, זה הישג גדול בגלל שהן יכולות להסתכל במראה שלהן ולא להקיא כמוני, הן שלמות עם הגוף שלהן ואוהבות אותו למרות כל הקושי. וזה כל כך מדהים בעיניי, הלוואי והייתי מסוגלת.
אבל אני לא מסוגלת. ואני כבר חמש שנים לא הלכתי לים או לבריכה. אני כל כך אוהבת את הים אבל לא מסוגלת ללבוש בגד ים כי אני כל כך שונאת את הגוף שלי.
אני מקווה שעכשיו את מבינה שזה לא נובע מהזנחה ושזה לא פשוט לרדת במשקל. יש אנשים שבאמת לא אכפת להם, אבל מנגד יש גם המון אנשים שנאבקים בזה במשך שנים ולא מצליחים. הלוואי שיום אחד אני אוכל להגיד לך אחרת.

שואל השאלה:
הכוונה שלי היא כאלה שמזניחים את עצמם ויכולים להביא לשינוי ולא עושים כלום

את אומרת "אני לא אוהבת איך שאנשים שמנים מנהלים את החיים שלהם." בניסוח הזה את בעצם מכלילה את כל האנשים השמנים, כי מהמקום בו את נמצאת את לא יכולה לדעת איזה אנשים מזניחים את עצמם ואיזה אנשים סובלים מבעיות גנטיות או הורמונליות שמביאות להשמנה.