חבר שלי התגייס לצבא, ואני מרגישה שחלק ממני הלך לי

בתור מגבניק, ממבט ראשון זה מלחיץ, מפחיד. עימותים פנים מול פנים, במשך כל יום למשך הרבה זמן. הפגנות, צעקות, אלימות, מעצרים. אבל לאט לאט מתגברים וזה הופך להיות יותר פשוט. צריך להתמודד עם זה. הוא הגיבור שלך, הלוחם שלך. לפעמים אני מגיע עייף רצח הביתה. על כל זאת, לצאת עם הצוות ולהשתחרר בפאבים. לפעמים אני במצבים שאסור לי לחשוב על המשפחה שלי, על חברה שלי. שלא נדבר שאני רואה אותם פעם בכמה חודשים. אני ממש מתגעגע לחברה שלי, בכל הזדמנות שיש לי אני מתקשר אליה, אני מתגעגע לקול שלה. רק המחשבה הזאת שהיא לא נמצאת איתי 24/7, שאני יכול לדבר איתה, כשהיא יושנת אצלי כל לילה ולהתכרבל איתה מתי שמתחשק לי הורסת אותי. הקשר שלנו מדהים ואני מתגעגע אליה בצורה מטורפת.

היי :)
אני אספר לך את האמת אני באותו המצב כמו שלך..
חבר שלי התגייס לפני חודשיים לכפיר וחוזר פעם בשבוע או פעם בשבועיים טו פעם ב21 יום. זה הדבר הכי קשה שיש, מסכימה איתך.
אבל אני אגיד לך איך אני שורדת ?
אני פשוט יוצאת כל היום עם חברות ומנסה להעסיק את עצמי.
תמצאי עבודה או תחביב שאת יכולה להשתמש בו בשביל להעביר את הזמן, אם את רוצה להתייעץ על משהו או לספר משהו את יכולה לספר את זה למישהו מהמשפחה שקרוב אלייך או לחברה טובה שאת סומכת עליה, או אפילו בשעת תש עם חבר שלך...
גם אני וחבר שלי נפרדנו פעם אחת בגלל הצבא וזה קשה כי זה מרגיש שאת בזוגיות אבל לא בזוגיות אבל האהבה שווה הכל ושווה להתאמץ
מקווה שעזרתי :)

אני ממש מבינה אותך, חבר שלי התגייס (אמנם לא לקרבי) גם כן במרץ, וזה באמת קשה.
אין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שאתם תעברו את זה, אמנם צבא זו תקופה לא קצרה אבל יש לה קו סיום ברור ומוגדר. הכל יהיה בסדר.