מעניין אותי אם יש פה אנשים שיסכימו איתי, שמחלות נפש, קשות ככל שיהיו, הן גם מחזקות?

לדעתי זה לא נכון.
בתור אחת שיש לה דיכאון זה פשוט שובר אותך ברמות שאת לא מאמינה שקיימות
מצד אחד גם לפני שהיה לי דיכאון ידעתי להתמודד עם מצבים קשים, אבל הדיכאון מאוד מפריע

שואל השאלה:
אבל למשל אם יקרה לך משהו ששובר בן אדם אחר , סביר להניח שתעמדי בו כי את עוברת דברים קשים יותר.

בנות בגיל הזה אוהבות חיים קשים
זוגיות והחיים האלה גם ככה מביאים צרות
קשה להיות עם אדם לא יציב, חסר ביטחון, זה פשוט קשה
נמאס לשמוע כל יום אותו מוריד את עצמו
וזה לא אומר שאני אפסול ישר
אבל בתור אדם שהסתבך עם מצבו הנפשי, לעולם לא הייתי מסכימה לעצמי לצאת מישהו, לא הייתי עושה את זה לו.
כיום אני רק מבינה כמה צדקתי.

שואל השאלה:
ככה

עברתי 8 שנים דיכאון, אני בן 16 ולדעתי המנטאליות שלי זה גיל 25 אם לא יותר וכל בן אדם מוזמן לדבר איתי על כל נושא אם אתם מפקפקים

במקרים מסויימים חרדה חברתית לא משאירה לך ברירה אלא להיות לבד, וזה משנה אצלך משהו. גורם לך להסתגל לבדידות ולחיות עם עצמך, ולשתוק הרבה ברמה שאחרים לא מסוגלים, אני אומרת מנסיון. אז זה מחזק אבל מצד שני יש מספיק בעיות בחיים ובשביל מה צריך את הפחדים האלו, ואני חושבת שמחלות נפש מאוד בנויות על פחדים ושריטות שנוצרו בנפש של הבן אדם