32 תשובות
לא יודע על מה את מדברת
פחד
חרדה מסוימת.
חרדה מסוימת.
כי הם ילדים והם יכולים להיות מובכים ויש להם רגשות, אבל למה את מכלילה? יש גם ילדים עם ביטחון עצמי מפה ועד להודעה חדשה שיסתכלו לך טוב טוב בעיניים.
גם לא יודעת אם הם מפחדים כשהם לא מסתכלים, הם פשוט לא חושבים על זה.
גם לא יודעת אם הם מפחדים כשהם לא מסתכלים, הם פשוט לא חושבים על זה.
לדעתי זה תלוי למי, למשל לקראש שלי יהיה לי קשה להסתכל בעיניים, כי זה יביך אותי.
אבל לכל בן אדם אחר אין לי שום בעיה :)
אבל לכל בן אדם אחר אין לי שום בעיה :)
כי זה יכול להיות מביך וגם מוזר
אם מישהו יבהה לי בעיניים במשך כל השיחה זה יהיה מוזר.
אם מישהו יבהה לי בעיניים במשך כל השיחה זה יהיה מוזר.
אנונימית
שואל השאלה:
סליחה לא הייתי צריכה להכליל התבלבלתי בניסוח השאלה
סליחה לא הייתי צריכה להכליל התבלבלתי בניסוח השאלה
אנונימית
לי זה מרגיש לא טבעי וחודר מדי.. לא מתוך פחד או מבוכה
אנונימית
האמת שזה די מביך אותי ואפילו קצת מלחיץ להסתכל אנשים ישירות בעיניים.
אבל אני משתדלת יותר כי זה מראה על כבוד ואני חייבת להתגבר על זה
אבל אני משתדלת יותר כי זה מראה על כבוד ואני חייבת להתגבר על זה
אני תמיד מסתכלת לאנשים בעיניים כשאני מדברת איתם אני לא מסוגלת לדבר עם מישהו ולהסתכל על הרצפה
זה מרגיש לי אינטימי מדי האמת
אני בקושי אסתכל בעיניים לבן אדם שאני לא מכירה
אני בקושי אסתכל בעיניים לבן אדם שאני לא מכירה
אנונימית
אני נגיד לא מרגישה כלכך בנוח להסתכל למישהו בעיניים הרבה זמן
זה מביך כזה.. מפחיד אולי.
זה פשוט קשה, לא יודעת איך להסביר
זה פשוט קשה, לא יודעת איך להסביר
לי לא כל כך איכפת האמת
אני אפילו נהנית להסתכל לאנשים בעיניים ולראות איך הם מגיבים
אני אפילו נהנית להסתכל לאנשים בעיניים ולראות איך הם מגיבים
כי זה יותר אינטימי ויש אנשים שזה מלחיץ אותם או גורם להם להרגיש לא בנוח
אני יודעת לפחות מהניסיון בחיים שלי שרוב הילדים שלא מסתכלים לך בעיינים זה או כי הם פשוט לא מכירים אותך אז הם מרגישים לא בנוח ומתביישים או שהם לא מרוכזים (כי רמת הריכוז שלהם זה :"אמא !אני רוצה לראות טלויזיה ,אמא תביאי לי ! ,לאחר שנייה : "ציפור ,ציפור !!!)
עכשיו שמתי לב ששאלת למה הם מתביישים , אני חושבת שהביישנות נובעת מזה שהם פשוט לא מכירים אותך ואם מכירים אז מחוסר ריכוז או שפשוט לא על כך נוח להם לדבר עם אנשים שיותר גדולים מהם ,כמו שאנחנו נגיד מתקשרים אחרת עם מבוגרים מאשר עם חברים שאנחנו יותר משוחררים איתם ...
זה מביך אותי וקשה לי משום מה להתרכז במה שהאדם אומר כשאני מסתכלת בעיניים
פעם זה פשוט הביך כזה, אבל מישהו פעם אחת אמר לי שזה לא מכבד שאני לא מסתכל לאנשים בעיניים כשאני מדבר איתם ואז הפסקתי עם זה, דווקא כשמדברים ויוצרים קשר עין זה מראה יותר על הקשבה סוג של ויוצר טיפה אינטימיות בשיחה
קשה לי רק על הקראש
למה שאני אסתכל למישהו לתוך העיניים זה מרגיש מוזר וכאילו לא טיבעי
אנונימית
אותי מביך להסתכל לאנשים שמסתכלים עליי מוזר בעיניים כי אז אני מרגישה שהם בוחנים או שופטים אותי ואני שונאת את ההרגשה הזו.
לי זה מרגיש כאילו אני נכנסת לבן אדם לחיים או שהוא פשוט יבין מה אני באמת רוצה להגיד ולא מה שאני אומרת והוא יבין את האמת דרך העיניים אז אני מנסה כמה שפחות ליצור קשר עין.
אנונימית
מבוכה...
אני לא מסתכלת לאנשים בעיניים כי אז אני מתחילה לצחוק
אני לא מסתכלת בעיניים כשאני בשיחה עם מישהו
זה מוזר כזה ונראה קריפי מהצד
זה מוזר כזה ונראה קריפי מהצד
מאז שיש טלפונים וכולם תקועים המסך מביך ליצור אינטראקציה של מבטים אבל אני לא מכליל
גם אני לא אוהב להסתכל לאנשים בעניים
חוץ מזה שאני ישר מתחיל לצחוק ויש סיטואציות שזה לא מתאים
זה מפדח אותי לא מרגיש בנוח ליצור אתזה
חוץ מזה שאני ישר מתחיל לצחוק ויש סיטואציות שזה לא מתאים
זה מפדח אותי לא מרגיש בנוח ליצור אתזה
אצלי זה מחרדה חברתית לא יודעת מה איתכם
כי אנשים לרוב מתעצבנים מזה ומרגישים לא בנוח, והמטרה היא לא לעורר אנטיגוניזם או לאיים עליהם
אני ביישנית אז זה מה שקורה עם זרים
לי קשה להסתכל על הקראש שלי בעיניים.זה מביך.
זה מביך אותי ממש
באותו הנושא: